בוקר טוב לכולם!

ההצלחה המדינית המסחררת של ממשלת ישראל ממשיכה גם היום, עם עוד מדינות רבות שמתכוונות להכיר במדינה פלסטינית בספטמבר. להכרה הזאת אין יותר מדי משמעות מכיוון שאין לפלסטינים שליטה על השטח, אבל היא מעצבנת מאוד את הפרוקטולוגים הלשוניים שנקראים “שרים”. הם משחררים קיטור עם ציוצי “פרס לטרור” ומאפשרים לנחש במשקפיים להרגיש שהוא שר חוץ חשוב ומשפיע, כמעט כמו שהיה לפניו מי שהיום הוא ליצן הביטחון.

בפועל, מדינה פלסטינית היא העונש הראוי ביותר לתת לאוכלוסיה הנוראית הזאת. שישלטו על עצמם. שיגורו במדינה ערבית ויהנו מכל המנעמים שמגיעים עם השלטון המופלא הזה. הם רוצים שדה תעופה? שיבנו שדה תעופה. הם רוצים שמטוסים יוכלו להמריא? שיגיעו להסכם איתנו על כך שהמטוסים האלה לא יפילו שום דבר בשטח ישראל. הם רוצים אוכל? שיקנו אוכל. הם רוצים אוטונומיה בטחונית? בשמחה ובששון. שיסתכלו קצת מסביב ויבינו מה קורה למי שיש לו שליטה בטחונית ומנסה להתגרות בשכנים. המדינה הזאת היא העונש הכי גדול שאפשר לתת לפלסטינים וישראל היתה צריכה להיות הראשונה שמכירה במדינה כזאת. חבל ששיקולי נדל”ן ודיבורים עם חבר דמיוני מונעים את זה.

בעוד פחות מחודש, כשעדיין מאוד חם בחוץ, יקרה הדבר שאנו חוששים ממנו יותר מכל: תיגמר הקייטנה. בשבוע האחרון של אוגוסט אין שום מסגרת לבת שלי, מה שאומר שצריך למצוא פעילויות לשמונה ימים של אלפיים מעלות בצל. כדי לחסוך התלבטויות, החלטנו לטוס לקפריסין למלון הכל כלול עם פארק מים. החלטנו שאם כבר צריך לעבור שבוע חם עם טנטרומים, שיהיה ליד בריכה ועם מישהו אחר שמכין לנו אוכל.

כדי להצליח לבצע את המבצע החשוב הזה אחד מבני הבית נזקק לדרכון. עוד בבית החולים, ברגע שמספר תעודת הזהות של הבן שלי הגיע למחשבי משרד הפנים, קבעתי לו תור לדרכון. למרבה הצער, צה”ל החליט לזמן אותי לבקו”ם בדיוק על אותו יום, אז נאלצתי לדחות לאוגוסט. אחרי כמה ניסיונות הצלחתי להזיז חזרה ליולי ולפני שבועיים, בניסיון של הרגע האחרון, הצלחתי לקבוע תור מהיום להיום ברשות האוכלוסין. החשש היה שהדרכון לא יגיע בזמן לטיסה, אבל הוא התבדה מהר מאוד. תוך שבוע הדרכון כבר היה אצלי. נראה שמשה ארבל הצליח לשפר את המצב.

עוד אירוע מלבב שיקרה בזמן הקרוב (כנראה בחורף) הוא הבחירות לכנסת ה-26. ב”הארץ” פתחו בקמפיין הפחדה על ביטול הבחירות, אבל זה לא סביר. אפילו ברוסיה וצפון קוריאה יש בחירות (בעזה אין, אבל זה לא מפריע לכל הקשקשנים להגיד “הם בחרו את חמאס!” על בחירות שהיו לפני כמעט עשרים שנה). הריאליים יותר מבינים שכנראה יהיה שיבוש כלשהו, לא ביטול מוחלט. רבים מהמרים על שיבושים במגזר הערבי, אבל זה קל מדי ומטופש מדי (ואולי בגלל זה הליכודניקים יעשו את זה ולא משהו שיעבוד). ככל שיהיו יותר חברי כנסת בסיעות הערביות, כך הסיכוי של גוש לא-ביבי להקים ממשלה יורד. שיבוש הבחירות הרציני צריך להיות בערים הליברליות, בקלפיות שבהן מצביעים למפלגות הלא-פסיכים. במקרה של הפסד, יהיה אפשר לטרלל את ועדת הבחירות המרכזית, להפריע בספירת המעטפות הכפולות בכנסת ולערער על רבע מהקלפיות כדי לערער על האמון (תוך פיצוץ דיונים בבית המשפט). נראה איך סולברג יתמודד בתור מטרה של הביוב האנושי בליכוד.

ולסיום, כדי להתמודד עם התוצאות של הבחירות, בעוד פחות משבועיים נגיע לשגרירות גרמניה כדי לסדר לבן שלי דרכון נוסף, בצבע אדום. הכנסת הנוכחית מראה לאן ישראל הולכת. גם אם בדרך נס הכנסת הבאה תהיה סבירה, המגמה ברורה. צריך שתהיה תעודת ביטוח במגירה, וצריך לדעת מתי להפעיל אותה. כולי תקווה שיתנו לנו עוד כמה שנים.

יום טוב.
שלכם,
nadavs