בוקר טוב לכולם!

סיוט החום של אוגוסט כבר כאן ואיתו הריטואל השנתי: בכי על ההתנתקות. השנה, לציון עשרים שנים למאורע, פרסם הצודק תמיד מערוץ 12 מאמר שאומר בגדול “מי שתמך בהתנתקות טעה בהכל ומי שהתנגד לה צדק בהכל”. שרון היה פחדן שנגרר אחרי בניו המושחתים, הלועגים לכסף הקטארי לא הציעו שום אלטרנטיבה בזמן אמת וחמאס הם חבורה של נבלות. הכל כנראה נכון (חוץ משרון הפחדן, לא בטוח שהוא היה סולח על התיאור הזה), אבל מי שלא מכיר את הזמנים שם יכול לחשוב שהיתה התנתקות, אח”כ חמאס תפס את השלטון ואז היה טבח. באמצע היה חור שחור לא מוסבר של זמן.

עם כל הכבוד, באמצע היה צד אחד אקטיבי וצד אחד פסיבי. הצד האקטיבי טיפח יכולת צבאית מרשימה, למד ביסודיות את האויב שלו ועשה ניסויי כלים כמה פעמים עד שהשתכנע שהוא יכול לצאת למבצע גדול. הצד הפסיבי מכר לציבור לוקשים על ניצחון אדיר, הבטחות על מיגור הצד השני ושכנוע של מדינות עוינות לתת כסף לצד האקטיבי. התוצאה? טבח. גם אם מחפשים טוב טוב בטור של סגל, לא מוצאים מילה אחת רעה על השמוק הדמנטי, האיש שהרדים את הצד הישראלי ואפשר לחמאס להתעצם ולבצע את הטבח.

מכאן אפשר להבין בקלות שמתנגדי ההתנתקות לא בהכרח צדקו, אלא מה שהופך אותם, אולי, לצודקים בדיעבד, הוא השילוב של ההתנתקות עם הטעות הגדולה יותר, חזרתו של השמוק הדמנטי ללשכת ראש הממשלה באסון 2009 שגבה את חייהם של כמעט אלפיים אנשים רק בשנתיים האחרונות. מאז הטעות הזו חזרה ארבע פעמים וניתן לקוות שהיא לא תחזור שוב בפעם החמישית, כי משם כבר לא תהיה תקומה. גם ככה לא ברור אם ניתן להשתקם מהמצב הנוכחי.

כדי לארגן ביטוח נגד קטסטרופות כמו ניצחון הליכוד בבחירות הבאות ביקרנו אתמול בשגרירות גרמניה בבירתנו הנצחית תל אביב. אחרי שבועות של איסוף מסמכים אינטנסיבי הצלחנו להגיע לכל הניירת הדרושה על מנת לגרום למדפיס הממשלתי בברלין לעבוד ולהדפיס לבן שלי דרכון. הובטח לנו שתוך 16 שבועות יגיע הדרכון האדום המיוחל. יש להם כמה דברים ללמוד ממשרד הפנים הישראלי.

יום טוב.
שלכם,
nadavs