בוקר טוב לכולם!

בקיץ הקודם, רגע לפני שיצאנו למסעדה לחגוג יום הולדת במשפחה, ביקשתי מאשתי לעשות בדיקת היריון כי ככל הנראה יהיה אלכוהול במסעדה וכדאי לבדוק. אחרי כמה דקות היא קראה לי לפענוח, כי היא לא היתה בטוחה בתוצאה. פס הביקורת הופיע בצורה בולטת והופיע גם פס בדיקה חלש. היא שאלה אותי מה זה אומר, ואמרתי לה מה שאמרתי בפברואר לפני ארבע שנים: “Congrats, mommy”. מכיוון שהיא לא כ”כ האמינה לתוצאה בגלל הפס החלש, בוצעה בדיקה נוספת אחרי שחזרנו מהמסעדה, גם בה הופיע פס חלש. חיפוש קצר בגוגל הראה שבדיקות ההיריון מתנהגות כמו בדיקות קורונה: גם פס חלש נחשב לתוצאה חיובית. כמה ימים לאחר מכן התחילו התופעות המוכרות (וההאשמות כלפי) שהוכיחו שאנחנו בדרך להכפלת מספר הילדים בבית.

כך התחילה מסכת שלמה ומוכרת של בדיקות, סקירות, טריליוני אולטרסאונדים ושתי תוצאות חשובות במיוחד. אחת, המלחיצה יותר, היתה בבדיקה הראשונה שבה נצפה הדופק. השאלה הראשונה שלי היתה “יש רק אחד, נכון?”, ולשמחתי הרבה התשובה היתה כן. התוצאה השניה הגיעה בסקירה כמה שבועות מאוחר יותר, ובה ביררנו האם יחזור האיזון המגדרי בבית או שהחתול ואני נהיה הזכרים היחידים בבית עם ארבע נקבות נוספות (יש גם חתולה בנוסף לחתול). בין כל הדברים הלא מעניינים כמו לוודא שיש לעובר מוח, עיניים וחמש אצבעות בכל יד ורגל, גילינו גם שיש לו כרומוזום Y. באותו יום ערכתי שיחת הרגעה לחתול, אבל הוא לא נראה נרגש במיוחד מהעניין.

כך עברו להם עוד כמה חודשים בהם אשתי הלכה וגדלה. בין ההסברים על אזעקות ושימוש באסלה, היינו צריכים גם להסביר לבת שלי למה לאמא קשה לשחק ולהרים אותה ומה הולך לצאת מהבטן בקרוב. הגילוי אכן השפיע עליה עמוקות, ומיד לאחר שסיפרנו לה היא ביקשה תותים. רק כשהיא הגיעה לבית החולים וראתה בפעם הראשונה בחייה תינוק נראה שהתחילה לחלחל בה ההבנה שלא עבדנו עליה.

מאז הלידה עברו כבר שמונה ימים ומאז שחזרנו הביתה קצת פחות, והתברר שלגדל תינוק זה כמו לרכב על אופניים. הפעלנו את הסטרילזטור, קנינו תמ”ל (הפעם לפני הלידה, כדי לחסוך את מבט “התינוקת הזאת תגיע לרווחה” של האחיות בבית החולים) והתחלנו להכניס חלב מצד אחד ולנקות קקי מהצד השני. גם מסתבר שההשכמות פחות נוראיות כשרגילים ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם (אבל עדיין לא כיף חיים). האינטאקציה בין האחים כרגע די סבירה. אני מניח שהצעקות יגיעו כשהוא יתחיל לזוז ולגעת לה בדברים.

ההבדל המשמעותי מהפעם הקודמת מתחבא מתחת לחיתול, והוא הצורך להתגונן מפיפי. עם כיוון כללי למעלה וזווית אקראית, כל החלפת חיתול הופכת למירוץ נגד הזמן בניסיון להימנע מהצורך להחליף את כל הבגדים והריהוט סביב שידת ההחתלה. עד עכשיו אחוזי ההצלחה סבירים, אבל יש עוד לאן לשאוף.

יום טוב.
שלכם, אבא לשניים,
nadavs