אוגוסט 08′

ערב טוב לכולם!

כמו שהבטחתי בשבוע שעבר, היום אנחנו חוגגים אירוע יותר משמח מתאונת הרכבת (נראה לי שרוב האירועים הם כאלה, לא?). למי שזוכר ממש טוב, לפני בדיוק שנתיים התייצבתי בתחנה המרכזית חוף הכרמל, שם עליתי לאוטובוס שלקח אותי לבקו”ם, המקום בו התחיל המסע המופלא אל ארץ הטמטום הנצחי, צה”ל.

מאז הכרתי כמה חברים, הרבה אנשים שחושבים שהם חברים ואנשים שצעקו עלי שהם לא חברים שלי, ושאני אפילו לא אחשוב על זה. למדתי טוב טוב את שיטת הספירה של הצבא והמקומות הספציפיים שניתן לנצל אותה לטובתי (שעות שמירה טובות יותר). אמנם עכשיו אני במצב שאני לא צריך להתאמץ יותר מדי עם השמירות (“אני כבר שנתיים בצבא”. “איזה שעות אתה רוצה?”), אבל כיף להסתכל אחורה לפעמים ולראות את הדרך הארוכה שעשיתי (ואת מספר הפעמים שהתעוררתי באחת וחצי לשמירות. טוב, זה לא כזה כיף גדול).

מאז אותו יום חמישי לפני שנתיים למדתי לדבר, ולאחרונה גם למדתי לריב עם קצינים זוטרים. משום מה יש כאלה שבטוחים שהמלבנים שהם קיבלו באפסנאות לשים על הכתפיים מעניקים להם ידע גם בתחומים שבהם אין להם מושג, כמו התחום שאני עוסק בו. העניין הזה מוביל רק למריבות, אבל אחרי מספיק זמן בצבא לומדים להתמודד איתם.

אז מה בעצם נשאר לי בשנה הקרובה? האמת, לא הרבה. אמנם אסור לנחש תורנויות, אבל בהסתמך על העבר, אני מעריך שנותרו לי עוד ארבעה שבועות שמירה, שמונה עד עשר שבתות לסגור, שלושה או ארבעה ימי עבודות רס”ר, קבלת דרגת סמל ראשון בדצמבר או ינואר, שלוש או ארבע שטיפות (אני בטוח שימצאו מספיק תירוצים) וכמובן, אסור לשכוח, בקשות לשירות קבע (שיידחו אחת אחת).

מחר, לשמחתי, אני מקבל סוג של יום חופש שנקרא “תרבות יום א'”. אני פשוט מגיע למקום האירוע, מנסה לא להירדם שעתיים, הולך לאכול משהו וחוזר הביתה באיזור שלוש. ביום שני אני אגיע לבסיס לעוד שבוע טיפשי וחסר משמעות.

ובינתיים, לפחות, נוכל לשאול את השאלה הצבאית הנצחית: עד מתי אוגוסט 08′?

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה