לילה טוב לכולם!
השבוע הוכיח נהג מטומטם אחד את סכנותיו הגדולות של הטמטום. למרות חמישים מליון הפעמים שראו אזרחי ישראל שאסור לגנוב פסים, שרכבות הן כלי תחבורה נורא, אבל נורא כבד וכללי הפיזיקה לא נותנים יותר מדי סיכויי חיים לאנשים בתוך רכב שעומד על מסילה, עדיין הצליח נהג מיניבוס אחד להרוג משפחה שלמה בגלל איי קיו שואף לאפס.
מסיבה לא ברורה, ווינט החליטו לפרסם את אחת הכתבות היותר מפגרות שלהם, עם שאלות שרלוונטיות בעיקר למי שרוצה שהשם שלו יופיע באינטרנט ולמי שרוצה להכפיש את הרכבת בכוח (ומגיע לה ברוב המקרים).
הנה השאלות, ולידן הסיבה מדוע הן לא רלוונטיות לחלוטין:
“האם ומתי הופעל הרמזור במפגש לפני ירידת המחסום, והאם הייתה לנהג המיניבוס שהות מספקת לבלום?” – גם אם הוא הופעל עשר שניות לפני הגעת הרכבת, זו לא סיבה לעבור אותו. הרמזור מופיע לפני שיורד המחסום, בדיוק בגלל זמן התגובה המדובר. אם נפרץ המחסום, זה אומר שהוא כבר היה למטה ולנהג היתה שהות יותר ממספקת לבלום.
“האם מערכת הבלמים במיניבוס הייתה תקינה – ומתי נבדקה לאחרונה?” – גם אם המערכת לא תקינה לחלוטין ולא מאפשרת לבלום, היא עדיין לא מסבירה למה הנהג נעמד על המסילה ולא חצה את הפסים לאחר שעבר את המחסום.
“כמה נוסעים היו במיניבוס בזמן התאונה, והאם מספרם אינו חורג מהמותר על-פי חוק?” – גם אם היו עשרים נוסעים מעל המותר, השאלה לא רלוונטית לתאונה.
“באיזו מהירות נסע המיניבוס כאשר הנהג החל לבלום, ומה הייתה השפעת התנאים הסביבתיים – למשל, טיב האספלט – על מרחק הבלימה?” – תשובה לשאלה הזאת עדיין לא תיתן תשובה לשאלה למה הנהג נעמד על הפסים.
“האם אכן נכח תצפיתן במקום, האם הוא זיהה את מה שברכבת מגדירים “פריצת מחסום” – והאם הוא דיווח על כך לנהג הרכבת או למרכז השליטה של הרכבת?” – ואם היה תצפיתן ודיווח, מה זה היה עוזר? אם הנהג פרץ מחסום, הרכבת כבר היתה מספיק קרובה כדי לפגוע בו גם בעצירת חירום.
“מתי זיהה נהג הרכבת את המיניבוס על הפסים – ומתי הפעיל את מערכת בלימת החירום של הרכבת?” – גם אם הוא היה מזהה את המיניבוס מיד כשעלה למסילה, לא היה לו סיכוי לעצור בזמן. לפי כמה דיווחים, מרגע העליה על המסילה עד הפגיעה לא עבר הרבה זמן, כך שהמרחק של המיניבוס מהרכבת לא היה גבוה.
“באיזו מהירות נסעה הרכבת לפני הפעלת בלמי החירום, והאם המהירות תאמה את הוראות הרכבת?” – למה זה חשוב? גם אם הוא נסע 300 קמ”ש, המיניבוס לא היה צריך להיות שם. באירופה נוסעות רכבות במהירויות כפולות משל רכבת ישראל, ואין שום תצפיתן במפגשים. האנשים פשוט יודעים לא לעלות על הפסים. הוראות הרכבת נועדו בעיקר למנוע ממנה לרדת מהפסים, לא כדי למנוע מפגש עם רכבים. אם היו רוצים לתת מרחק עצירה מספק, היו מורידים את המהירות המותרת של הרכבת ל-20 קמ”ש.
“האם אירעו תקריות בטיחותיות דומות במפגש הרכבת – ואם כן, מה נעשה על-מנת למנוע הישנות מקרים דומים?” – בוודאי שהיו, איזו מין שאלה זו. בגלל זה בנו המון גשרים ועשו קמפיין שרודף אותנו עד היום בפרסומות. מלבד פסי האטה וניידת משטרה לכל כיוון (או לחילופין נהגים נורמליים), אין דרך טובה כל כך למנוע הישנות מקרים דומים.
“מתי נערכה בדיקה לרכבת, והאם נתגלו בה ליקויים או תקלות?” – התקלה היחידה שיכולה לגרום לתאונה כזאת ללא אשמת נהג המיניבוס היא ירידה מהפסים ורדיפה אחרי המיניבוס.
“ככל הידוע, במקום מוקמת הפרדה מפלסית – מתי החלו העבודות במקום?” – נכון, הפרדה מפלסית היתה מונעת את הטרגדיה הזו בוודאות, והשאלה הזאת מאוד רלוונטית לזמן אחר. אין לה שום קשר לתאונה.
“מתי אמורה ההפרדה להיפתח לתנועה, והאם הביצוע תואם את לוחות הזמנים המקוריים?” – מה הם מבלבלים במוח? גם אם הם חורגים בעשרים שנה, זה עדיין לא מסביר למה מישהו עמד על המסילה.
“האם “צוות תחזוקת מפגשים” ביצע סקר במפגש – ומתי? מה היו ממצאי הבדיקה?” – עוד שאלת אחזקה לא רלוונטית.
כתבי ווינט הנכבדים ועוד כמה חכמים שהגיבו להם שם (ובטח גם הגיבו במקומות אחרים) שוכחים דבר אחד: רכבת פעילה צריכה לעצור או להאט בשני מקרים בלבד – כשהיא מגיעה לתחנה שלה וכשיש לה רמזור רלוונטי (אדום או כתום). זהו. זה הרעיון של רכבת. זכות קדימה בלתי מעורערת לכל אורך הדרך שלה. מי שמנסה לערער לומד פיזיקה על בשרו. הרכבת לא יכולה לרדת מהמסילה ולרדוף אחרי רכבים, כך שהדרך היחידה להיפגע ממנה היא לעמוד לה בדרך, כלומר על המסילה.
השאלה הרלוונטית היחידה במקרה הזה היא: “למה המיניבוס נעמד על המסילה?”. זהו. שום דבר מעבר.
התשובה היא כנראה שהנהג התרשל, פרץ את המחסום, נבהל ונעמד. זה אמנם לא יעזור לשבעת המסכנים שהיו איתו ברכב, אבל זה בהחלט יוכל לעזור לשופט בהחלטה לשלוח אותו לכלא להרבה מאוד זמן.
נתראה שבוע הבא, עם אירוע קצת יותר משמח, ובתקווה בלי עוד אירועי טמטום קטלניים.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה