בוקר טוב לכולם!

לקראת סיום חוזה השכירות שלנו ובעקבות התנאים הנוכחיים בשוק, החלטנו לאזור אומץ, לקחת מחשבון ולחפש דירה לקניה. ברגע שהתקבלה ההחלטה פשטנו על אתר יד 2 והתחלנו לחפש דירות שמתאימות לתקציב ולמיקום שאנחנו רוצים. לאט לאט למדנו להכיר את השכונות המתאימות (וגילינו שהתקציב הדרוש מתחיל לטפס) ואפילו התחלנו להתעניין בפרוייקטים של בניה חדשה לגמרי או התחדשות עירונית. בהחלטה אחת עברנו מהעולם הקסום של מתווכי דירות, שאלה אנשים שאני צריך לשלם להם גם אם מישהו אחר שכר את שירותיהם, לאנשי מכירות של חברות נדל”ן, שאלה אנשים שתפקידם לגרום לקונים לדמיין דירה שלא קיימת על סמך שרטוט נייר.

בזמן שנכנסנו לעניין, הבנו יותר ויותר שמדובר בעניין ארוך שכולל הרבה אנשים שישמחו לעזור בתשלום כזה או אחר. למשל, תכנון מחדש של הדירה דורש אדריכלית או מעצבת פנים. כשחותמים על החוזה מול הקבלן, כדאי שיהיה עורך דין בצד שלנו שיוודא שהקבלן לא מורח אותנו. כשבונים את הבניין עצמו, אנחנו צריכים לבחור בערך כל חומר, כיור ואסלה שיהיו בדירה, כולל להגיד לקבלן בדיוק איפה לשים שקעים ומנורות, ואולי כדאי להתייעץ גם בנושא הזה. וכל זה בלי התשלומים על הדירה עצמה, שעם שער הדולר הנוכחי מביאים את מחירי חלק מהדירות ליותר ממיליון דולר. עם זאת, אני בספק אם בתוכנית “בתים במיליון דולר” שמצולמת בלוס אנג’לס והסביבה יסיכמו להראות בתים ישראליים גנריים כאלה ולא יבינו איך מישהו מסכים לשלם כאלה סכומים.

כדי שנוכל להיות אופטימיים ורגועים לגבי התחייבות של כמה עשורים לבנק, ממשלת ישראל ה-37 דואגת לירוק לנו בפרצוף עם הקצאת כספים לאנשים שלא ייצרו דבר מימיהם וכאלה שמנצלים את הכיפה כדי לדבר על ערכים ולעשות כסף מהצד. ככל שעובר הזמן ומתגברות הפרשיות סביב הממשלה, ממוניה ותומכיה, אני מתחיל להרגיש יותר ויותר כמו בסרט של “מת לחיות”. לכל הפושעים שם יש בהתחלה מימד אידאולוגי, אבל בסוף תמיד מדובר בכסף. אורית סטרוק כדרך חיים.

לסיום, בהפתעה די גדולה להמון אנשים, כולל אותי, לא נשארו יותר חטופים ישראלים (ואחרים) בעזה. אני מודה שלא ציפיתי שזה יקרה ובהחלט מגיעה מילה טובה לכל הנוגעים בדבר, ובראשם טראמפ. עכשיו הגיע הזמן שהוא יחליט מה קורה עם איראן ויתן לנו להיפגש עם משווק הנדל”ן בשבוע הבא. גם ככה אני לא ישן יותר מדי בגלל הבן שלי, אז טראמפ מתבקש לפחות לתת קצת מנוחה למוח.

יום טוב.
שלכם,
nadavs