בוקר טוב לכולם!

אתמול ראינו בשידור חי מה קורה כשביריון פוגש ביריון גדול ממנו. אחרי הנאום בעצרת האו”ם מול האוויר המסונן באולם, שריגש מאוד את ממציא ה-QR, הגיעה הפגישה של השמוק הדמנטי עם טראמפ. נראה שטראמפ הגיע לסף הסיבולת שלו מבחינת המריחה הישראלית והחליט שהגיע הזמן לחתוך. קודם כל דרש התנצלות טלפונית על ניסיון החיסול בקטאר (זו התנצלות שיוצא לנוכל המקומי לבצע בערך אחת לשתי קדנציות) ואח”כ הודיע מול כל העולם שיש הסכמה ישראלית לתוכנית שלו. משם עברנו לזרם התודעה של טראמפ שכולל בעיקר שבחים לעצמו על כל דבר שעשה מרגע שהיה עובר. הדמנטי שלנו המשיך במסע החנופה הזה ולבסוף ברח מהאולם לפני שיספיקו לשאול אותו שאלות. אח”כ גם ביטל את התדרוך לתקשורת הישראלית, כי לא רצה שהציבור, כנראה הציבור שחי במזרח הארץ, ישאל שאלות.

זו היתה ההתקדמות הגדולה ביותר בנושא מזה זמן רב, התקדמות שהיינו יכולים להשיג כבר לפני שנה וחצי, אבל אז הבחירות היו מוקדמות בשנה וחצי והפסיכית המרוטשת היתה צריכה להיות מגורשת מביתה ומטוסה שנה וחצי מוקדם יותר. גם אם ממש רוצים לדחוף את נסראללה למשוואה הזאת, היה אפשר לסיים מיד אחרי הפסקת האש בלבנון ולהפסיק למרוח במחיר חייהם של חיילים וחטופים, אבל מה לעשות, שימור הפנטזיות של סמוטריץ’ והביזה החרדית הם הנושא החשוב ביותר בישראל כיום. אולי העובדה שלא שמענו ממנו עדיין מעידה על כך שהוא מבין שהפעם מדברים ביזנס ויהיה קשה למרוח את טראמפ.

ובנושא קשור, לפני כמה שבועות קיבלתי תשובה ממוקד המילואים לגבי היחידה בה אני מוצב, והתברר שמדובר בבסיס שבו שירתתי בשירותי הסדיר. מיד פניתי לקצין מהיחידה איתו דיברתי כדי שיבדוק אם אפשר לשבץ אותי, ויום לאחר מכן קיבלתי טלפון מיחידת הקישור שאישר שאכן אפשר. למזלי, החייל הנחמד בצד השני שאל אם אני יודע מה פשר התפקיד ואז התברר שמדובר בהגנת הבסיס. הוא שאל אם זה בסדר ונאלצתי לסרב בנימוס ולבקש ממנו להחזיר את השם שלי למאגר הראשי של הבסיס.

עוד שבועיים תגיע תקופת אחרי החגים, התקופה בה הבטיחו לי באוגדת השבורים שידברו איתי לגבי אימון הקמה של הגדוד. כולי תקווה שהם שכחו מקיומי או הבינו שאני חסר תועלת, כי אם לא, אצטרך למצוא תירוצים יצירתיים יותר כדי להגיד להם שזה ממש לא רלוונטי. אני מוכן לשרת במילואים ביחידה שאני מאמין במשימה שלה, וממה ששמעתי עד עכשיו, לא השתכנעתי מחשיבותה של המשימה שמייעדים לי. עם ההתנהלות הגאונית של הצבא, אולי עוד יש תקווה שיעזבו אותי בשקט.

יום טוב.
שלכם,
nadavs