בוקר טוב לכולם!

32 ימים חלפו מאז שביקשתי מהצבא לחזור לחיל האוויר ועד היום. אחרי שהבנתי ששירות המילואים שלי עלול לכלול גיחות לחו”ל ללא דרכון, מיהרתי לברר מה לעשות כדי לחזור לבסיס שלי. שם הובהר לי שברגע ששובצתי, קשה לשחרר משם וצריך לבקש העברה. חמש דקות לאחר מכן כבר ביקשתי את ההעברה הזאת, אבל בצה”ל לוקחים את הזמן. באמצע עוד נכנס להם תירוץ של מלחמה עם איראן, למרות שלא כ”כ ברור מה לקציני הבקו”ם ולמלחמה הזאת. בינתיים אני עדיין מחכה. כל יום שעובר רק מראה לי שהבקשה לעבור יותר ויותר לגיטימית. הדבר האחרון שאני רוצה כשאני בשטח עוין זה להתמודד עם חובשי כיפות בגיבוי ממשלתי.

ביקום אחר, משפטו של שמש העמים נדחה בפעם המיליארד בגלל “התפתחויות דרמטיות”. הפעם, בגלל הסיור הקודם בחרמון, נאלצו לגרור לשם חצי ממערכת הביטחון כדי לשכנע את השופטים. חצי מהכתבים הפוליטיים (האמיתיים) התלוננו על קטנוניות הפרקליטות. על הטעויות שלהם, כמובן, הם לא יסתכלו. טעות כמו הטענה שמפלגות רק-לא-ביבי אילצו את השמוק להקים את הממשלה הנוכחית, או שמאלצים אותו לבזבז זמן בבית המשפט כשהוא הולך להשכין שלום עולמי והיסטורי. מתחבאת כאן אקסיומה שהשמוק חייב להיות ראש ממשלה ואין לו כל בחירה בעניין. הוא לא יכל להגיד “אני לא מרכיב ממשלה עם המשוגעים האלה” ולא יכול להגיד עכשיו “מסתבר שאי אפשר להיות ראש ממשלה בזמן משפט, אז אני מתפטר”. הוא ממש כבול לכיסא, המסכן.

כדי להוסיף חטא על פשע, הוא עוד גורר את טראמפ לעניין עם איומים שנשמעו בעבר רק על מדינות בדרום אמריקה ואפילו רמיזות על כך שביטול המשפט יעזור לשחרור החטופים. הוא הצליח כ”כ להמאיס את המשפט הזה על הציבור עד שיש שוב מתנגדים לו שקוראים לחנינה. זו טעות פטאלית, כי אי אפשר לסמוך על מילה שיוצאת לו מהפה. שניה אחרי החנינה הוא יגיד שהוא מעולם לא הורשע ולכן יכול לרוץ שוב בבחירות, כמו הזכאי השני אריה דרעי. הפשרה המקסימלית שאפשר לעשות היא הסדר טיעון שכולל הרשעה עם קלון מבית המשפט (כך שאי אפשר להפוך אותו בוועדת הבחירות). כל פשרה אחרת שבה הוא יכול להתמודד שוב לתפקיד ציבורי צריכה להתקבל אחרי שהוא גמול מחמצן ומתחת לשיש.

ולסיום, אחרי שמרחו את הזמן עד לשבועות ואז עד לאחרי איראן, לכיתה הטיפולית נמאס והם רוצים פטור מגיוס עכשיו. לא משנה כמה המנהיג העליון יהיה מדהים, ינצח את האימפריה הפרסית ואת הפלישתים מעזה ויהיה זך כשלג מול הדיפ סטייט שרודף אחריו, תמיד תהיה לו המשקולת של האינפנטילים בשחור. לא רק שלא נשכח את השבעה באוקטובר, כמו שרצה הצלם הדגול, אלא נקבל תזכורת כל יום מה כולל “הגוש האמוני” – שחיתות, שקרים וטפילות.

יום טוב.
שלכם,
nadavs