צהריים טובים לכולם!

לפני שבוע וחצי שוחרר עידן אלכסנדר וגרם לי לשבור את הדחיינות שלי, לאסוף מסמכים ולשלוח סוף סוף את כל הניירת לשגרירות הגרמנית לטובת דרכון לבן שלי. אחרי שהובהר מעל לכל ספק שמדינת ישראל תפעל רק למען אזרחים מסוג מסויים (ולא מהסוג של המשפחה שלי), הבנתי שהגיע הזמן ליידע גם מדינה נורמלית על קיומו. אמנם הגרמנים כתבו שזמני ההמתנה ארוכים ואם יש צורך, לתת להם תזכורת תוך 16(!) שבועות, אבל ממש כמה ימים לאחר מכן קיבלתי את הבשורה המשמחת שהוא זכאי לדרכון בלי יותר מדי פרוצדורות וכל מה שנשאר זה להירשם לרשימת ההמתנה לתורים. אז עכשיו הוא ברשימת ההמתנה, בתחרות עם מדינת ישראל מי תיתן לו לברוח מפה מהר יותר בבוא הזמן.

אחרי שטראמפ חירבן לו על הראש בפומבי, מר ליגה אחרת ממשיך לחטוף מכל הכיוונים ולספר לנו שאלה בעצם חיבוקים. עניין הסיוע ההומניטרי, שהוכנס על הראש שלנו בגלל הזנחה מכוונת מצד חבורת האפסים והדמנטי בראשם, הוא המחשה מדהימה ליכולות הניהול של האפס הזה. הגישה היחידה שלו היא משיכת זמן, אבל במלחמה אין יותר מדי זמן למרוח. בסוף צריך לקבל החלטות. ככה הגענו להפעלת הביפרים רגע לפני שעולים עליהם ופיצוץ מכשירי הקשר כשהם מנותקים מאנשי חיזבאללה. עכשיו הגיע (שוב) תורם של החטופים לסבול, כשהשחרור שלהם נמרח ונמרח. לחייל אחד היה מזל שמישהו בעץ המשפחתי שלו קיבל אזרחות אמריקאית שנתנה לו גיבוי של נשיא פסיכי. לאחרים אין מזל כזה, והם נתונים לחסדי הדחיין הגדול מכולם.

ובזמן שמגייסים אנשי מילואים לסבב המאתיים, החזירים בשחור בכנסת ממשיכים לבזוז מכל הבא ליד ולהתבכיין על מר גורלם. למשל, רק היום השר פרוש עשה פרפרזה על דבריו יאיר גולן מאתמול ואמר “יועמ”שית שפויה לא היתה מרעיבה ילדים חרדים כתחביב”. פרוש בעצם מודה כאן שההורים החרדים הם אנשים חסרי יכולות, שתלויים לחלוטין בחסדי המדינה ומערכת רווחה נורמלית היתה צריכה להוציא אותם מהבתים. הרי אף אחד לא מונע מאוכל להגיע לבני ברק, ירושלים או כל מקום אחד בתוך ישראל. מה שמונע מהאוכל להגיע לפיות של אותם ילדים חרדים רעבים הוא חוסר הכסף של ההורים שלהם, שנובע מזה שאבא שלהם בוחר להיות קבצן. אח”כ החלאה הזה יהיה אחראי לשלוח אנשים להילחם בעזה.

ולסיום, מכיוון שהמלחמה מסרבת להסתיים והתינוקות בעזה מסרבים להרוג את עצמם, החליט צבא ההגנה לישראל לגייס את הנכס הגדול ביותר שאי פעם היה לו: אותי. אתמול קיבלתי הודעה על הפעלת צו 8 שבו אני נדרש להתייצב בבקו”ם לצורך שיבוץ. הקשר היחיד שלי לעזה בשירות הצבאי היה בטירונות, שם לקחו אותנו לגדר של הבסיס, הצביעו רחוק משם ואמרו “שם זו עזה”, כך שאין לי מושג מה לעזאזל רוצים ממני. הפעם האחרונה שבה החזקתי נשק היתה לפני 14 שנה, ואת הידע שרכשתי במהלך השירות, שלפי הבנתי התיישן והתייתר מאז, החלפתי בידע שאין לו שום קשר לצבא. כנראה שאצטרך לחכות במתח ליום הגדול ולגלות איזו משימה חשובה ביותר הצבא מייעד לי.

יום טוב.
שלכם,
nadavs