צהריים טובים לכולם!

בעוד המצור העצמי על ישראל מתרחב (מעבר למצור באדיבות חמינאי, חיזבאללה והמשת”פים שלהם במשרד התחבורה), מיטב הציניקנים בישראל מתחילים להראות את הצד המחייך שלהם ומבקשים “סליחה”. אם חשבתי שבשנה שעברה מבקשי הסליחה היו צריכים לרדת על הברכיים ולהתחנן אחרי שטרללו מדינה שלמה, הסטנדרט המינימלי של הנדרשים לסליחה השנה הוא הסתגרות בבית עד שיוציאו ממנו את גופת האשם. הסטנדרט המקסימלי, בהתאם לפוסט הקודם, הוא חרקירי בשידור חי. אפשר גם לבצע אותו על ידי פולס אלקטרומגנטי. בגלל השנה המיוחדת, הפורמט של הפוסט השנה יהיה קצת שונה, עם עליה בחומרת המעשים לעומת הסדר ההפוך בשנים הקודמות.

במקום השלישי והלא מכובד, קציני 8200, קציני אוגדת עזה, חברי המטכ”ל בעשור האחרון ובכירי שב”כ. לכולם תרומה פושעת למחדל שהוביל למתקפה של חמאס ולהתנהלות הביזיונית של הצבא באותו יום. כולם שם אשמים במה שקרה, מהליצן שהחליט להציב חיילים חסרי יכולת קרבית בסיסית על הגבול, דרך האידיוט שתכנן את המבנים כך שכל מתקפה עליהם תוביל לכליאת המתגוננים ועד לבכירים ביותר שפשוט התעלמו מכל סימן אפשרי ונתנו לחמאס את הקיבוצים על מגש של כסף. כולם צריכים ללכת הביתה, להסתגר טוב טוב בממ”ד ולצאת משם באמבולנס אחרי ששאר דיירי הבניין יריחו ריקבון.

במקום השני נמצאים חברי הכנסת של הקואליציה וחברי הממשלה. חבורה עלובה ביותר של חדלי אישים, אנשים שאם לוקחים להם את האפשרות למצוץ את דמם וכספם של משלמי המיסים, הם כנראה ימותו מרעב. שנה שלמה הם טרללו את כל המדינה על קשקושים משפטיים לא רלוונטיים, השיגו בדיוק את התוצאה ההפוכה מזאת שרצו והובילו למלחמה. מאז, הם מתנהגים בצורה ביזיונית עוד יותר. השדרה המקצועית פשוט קרסה מאז מתקפת חמאס והשירות הציבורי כולו נעשה על ידי מתנדבים. המגלומן חסר היכולות במשרד האוצר הצליח להביא לשתי הורדות דירוג של שלוש דרגות סה”כ, מוכה הירח במשרד המשפטים ממשיך להתקשות לעבור את גיל שלוש מבחינה מנטלית וטפילי התורה ממשיכים להשתין בגאון מהמקפצה ולבקש פטור למרות שמי שמשלם להם על כל החיים בערך נאלץ להיעדר מהבית ומהעבודה לחודשים שלמים (ועוד נאלצים לגייס כאלה שלא ראו בסיס צבאי מבפנים במשך שנים). לכל אלה לא תהיה מחילה לעולם.

במקום הראשון נמצא, איך לא, השמוק הדמנטי. אני לא מדבר על ביידן, שגם התגלה כשמוק דמנטי לא קטן, אלא על השמוק הדמנטי שלנו. כל מי שלא גר במערה בשנים האחרונות יודע שהוא מנהל גרוע והסיכוי שיצליח לנהל מלחמה די אפסי, אבל שום דבר לא הכין אותי לעומק המחדל שנחשף בספטמבר עם ההצלחות המדהימות של הצבא מול חיזבאללה. די ברור, לפחות מהפרסומים בעיתונות הזרה, שרצף ההצלחות בצפון לא היה מתוכנן מבחינת הדרג המדיני (כלומר מבחינת האפס המוחלט), אלא נגררנו לשם בגלל סכנת חשיפת הביפרים. פתאום, כשיש הצלחה צבאית מרשימה, האפס המוחלט גילה שאפשר לגזור קופונים על הצלחות הצבא ואישר יותר ויותר.

המחדל שנחשף הוא מריחת הזמן האיומה מהיום הזה לפני שנה, היום בו המטוסים היו באוויר ורק היה צריך לתת את ההוראה לחיסול נסראללה וחבריו. משם חיל האוויר היה ממשיך במהירות לתקיפת הטילים המדוייקים, טילי חוף-ים ואם היה צורך, גם הפעלת הביפרים. באותם ימים הצבא עוד לא נכנס לעזה והאשראי הבינלאומי שלנו היה בשמיים, אז עוד אפשר היה להטיל מצור אפקטיבי בדרישה להחזרת כל החטופים. לא היה צורך להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם, כי באותו זמן הם לא עזבו אותם. גם אם היו מתפנים, כנראה לא היה הרס נרחב כמו שיש היום אחרי כמעט שנה בה הבתים הפכו למטווח. חשוב מכך, זה היה לפני ההתנקשות בשגרירות האיראנית בסוריה, ולפני שהאיראנים תפסו אומץ לתקוף את ישראל ישירות. אולי שתי המתקפות האלה היו נמנעות מאיתנו, ואיתן גם התגובה והתגובה לתגובה וכל הכיף של מלחמה ישירה שמתקרבת אלינו. יכול להיות שהיום כבר היינו הרבה אחרי סגירת העניין בצפון, בלי איחוד זירות, ומרוכזים בעזה אחרי שהחטופים כבר היו בבית. אבל האפס המוחלט, האדם הכושל ביותר שניהל מלחמה במדינה דמוקרטית כלשהי (וגם בחלק מהמדינות הלא דמוקרטיות), השתפן וגזר עלינו עוד מוות וחורבן. החצוף הזה עוד רצה לקרוא למלחמה “מלחמת התקומה”. התקומה תוכל להתחיל רק ברגע שהוא יפסיק לצרוך חמצן.

יום טוב.
שלכם,
nadavs