בוקר טוב לכולם!

כבר שבוע וחצי שציר ההתנגדות משתף פעולה עם התקשורת הישראלית ומותח את העצבים של כולנו. נסראללה מחכה להזדמנות לנקום על התנקשות באיש קרוב, האיראנים מחכים להזדמנות לנקום על האגו האבוד שלהם בגלל החיסול (למרות שהניה מזיז להם פחות מלישראלים) וחברות המים המינרליים מחכות לפרסום הדוחות הרבעוניים שיציגו רווחי שיא. ממשלת ישראל, מצידה, לא ממהרת לתקשר עם הציבור. השמוק הדמנטי ממשיך להתראיין לתקשורת הזרה והפעם משקר למגזין טיים ומוכיח שהוא סוציופת גמור. למרבה הצער, הוא הצליח להקיף את עצמו באנשים עם פחות עמוד שדרה מכוכבי ים, כך שכולנו חטופים בידיו עד שהטבע (או מגנומטר תועה) יעשו את שלהם.

מלבד ההמתנה, נראה שהמלחמה ממשיכה כרגיל. צה”ל עושה דברים בעזה, הממשלה מאבדת את הצפון והקואליציה גונבת עוד ועוד כי אפשר. למרבה המזל, השר להחזקת שוטרים בביצים טיפס על עץ גבוה בנוגע לרצונו להיות חלק מפורום בטחוני שהוא לא קרקס ומונע מש”ס לקנות קולות של אנשים חסרי השכלה לשוק העבודה על ידי מינויים לרבני ערים ושכונות. עם זאת, קשה לראות את הממשלה הזאת מתפרקת מתישהו לפני מרץ. צווי הגיוס לחרדים לא מזיזים יותר מדי בגלל רפיסות הצבא והמשטרה, לסמוטריץ’ אין לאן ללכת כי הוא התגלה כשטיחון רצפה של החרדים ולליכוד יש את מגן ישראל שמבטיח שמעכשיו יהיה פה גן עדן. למרבה האימה, זה גם מצליח לו. אולי התקציב יהווה נקודת יציאה לבחירות, אבל עם האלטרנטיבות המזעזעות שיש, הבחירות לכנסת ה-27 נראות קרובות מתמיד.

ועם זאת, לא הכל שחור. לפני שבוע וחצי, אחרי דחיה ארוכה, צבי סוכות סוף סוף הגיע לבסיס צבאי. אמנם לא בנסיבות הכי משמחות, אבל היי, כמה מאיתנו כבר מגיעים לבסיסים צבאיים בנסיבות משמחות. בתור אחד שאוהב להפגין עוצמה יהודית, הוא בא להגן על אנסינו המצויינים ולאפשר ליהודה שלזינגר לדבר על הפנטזיות שלו בטלוויזיה. גם בבקו”ם נרשמה השבוע התרגשות כשמאות חרדים מהפלג הירושלמי הצליחו סוף סוף להיכנס לבסיס צבאי מבלי לעלות באש. הם אמנם עשו זאת כדי למנוע מחרדים אחרים לדבר עם חיילים, אבל הוכיחו שני דברים חשובים: הם יודעים איפה הבקו”ם ולא היתה כל פגיעה רוחנית מעצם שהייתם במחנה צבאי. השלב הבא הוא להחליף את החליפות השחורות במדי ב’ ולהתחיל לעמוד בשלשות מחוץ לחדר האוכל.

ואצלי? השבועיים האחרונים גרמו לי להודות שוב ושוב לסינוואר שחיכה עם המתקפה לאחרי הפטור שלי ממילואים. אמנם לא הייתי מסתכן בקרבות, אבל הייתי מסתכן באובדן הקשר עם אשתי, אובדן שפיותי ואובדן טיפת האמון האחרונה שעוד נשארה בצבא הזה. כל השאר כבר איכזבו ואיבדו את האמון ממילא.

יום טוב.
שלכם,
nadavs