מטומטמים סוג א’

צהריים טובים לכולם!

בשבועיים האחרונים, מאז שביבי החליט לעצור את החקיקה באיחור של חודשיים, אנחנו נמצאים תחת מתקפת טמטום רצינית של “אזרחים סוג ב'”. המתלוננים טוענים שהקול שלהם בקלפי שווה פחות כי כל מיני אליטות יכולות למנוע מנבחרי הציבור שלהם לעשות דברים. זו בהחלט טרגדיה רצינית ומחדל בסדר גודל של יום כיפור, אלא אם נזכרים בכך שמדובר בפונקציה שקיימת בכל דמוקרטיה ליברלית. בדמוקרטיות ליברליות, אף רוב סטנדרטי לא יכול לשנות את שיטת המשטר או לשלול זכויות יסוד בצורה סיטונאית. בישראל, בה אין הגנות מובנות, נדרשה מחאה עממית גדולה ואיום צבאי אמין כדי להראות לממשלה שיש גבול לכל קשקוש שיוצא ממכוני מחקר וחשיבה שמייבאים מאמריקה.

למרבה המזל של אותם ליצנים סוג א’, הקול שלהם נחשב בדיוק כמו הקול של אזרחים אחרים. לא שלוש חמישיות ולא אפס, כנהוג במקומות מהם מנסים לייבא אג’נדות מטופשות. כך עובדת שיטת הבחירות בישראל, שהיא, כמו שצריך להזכיר מדי פעם, מיועדת לבחור את הכנסת. לא בוחרים ראש ממשלה, לא בוחרים שרים ולא בוחרים שופטים. בבחירות בוחרים חברי כנסת, והקולות מיועדים לקביעת חלוקת המושבים. הרי אם אלה אזרחים סוג ב’, מה יגידו מצביעי מרצ ובל”ד שהקול שלהם לא הכניס אפילו נציג אחד? הם אזרחים סוג ג’? מה יגידו מצביעי אמת בבחירות לכנסת ה-13 שהקול שלהם הכניס נציג מסוים שנרצח בגלל מדיניות שניסה להוביל? הם אזרחים סוג ד’?

בזמן שתומכי הממשלה האמיתיים והמזוייפים מקוננים על מר גורלם, הנציגים שלהם בכנסת ושל כולנו, לאסוננו, בממשלת הזדון, ממשיכים להאשים את כל העולם ואחותו בחוסר היכולת שלהם. נכון, גם אצל בנט היו פיגועים. גם אצל לפיד. גם אצל אולמרט (והיו אצלו קצת יותר מפיגועים). גם אצל שרון. ואצל רבין. ההבדל הוא שאף אחד מהם לא עשה קמפיין ריקודים על הדם וצעק במשך שנה שאצלו יהיה מושלם. הסביבה העויינת היא לא סוד והרצון לבצע פיגועים ולהרוג אזרחים ישראלים קיים כבר עשרות שנים. מי שעושה קמפיין על דם ההרוגים יגלה מהר מאוד שהמציאות חזקה מכל סלוגן. אם הוא חושב שהציבור יקנה את קשקושי “הרצפה עקומה”, הוא טועה. תומכי ה”משילות” מקשקשים כל הזמן על השילוב של סמכות ואחריות. עכשיו הסמכות אצלם, אבל את האחריות הם זורקים על אחרים. חבורה של אימפוטנטים.

ולסיום, היום נגמר רשמית העיסוק שלי בהוראה בטכניון עם שליחת הציונים הסופיים למזכירות. המבחן, שהיה ביום האחרון של מרץ, כלל בכי בכמות בלתי נסבלת מהסטודנטים ואמירה שלא שמעתי מאז תחילת השירות הצבאי שלי, “נדב הרשע”. גם הגאונים האלה צריכים לדעת שלא מעליבים את המתרגל האחראי לפני בדיקת המבחנים ולפני הערעורים. סוף סוף נפטרתי מהבכיינים האלה שגרמו לי לתלוש שערות בכל תקופת מבחנים ולמלמל “זה לא שווה את הכסף, זה לא שווה את הכסף”. ההגנה על התזה תהיה כנראה מתישהו החודש, ברגע שכל הבוחנים יסכימו על תאריך. זה בהחלט היה שווה את הכסף.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה