33

לילה טוב לכולם!

עוד יום הולדת הגיע ותיכף נגמר, והפעם בסימן נסיעות. ביקור משפחה, ביקור חולים, ביקור במסעדה ועוד ביקור משפחה. עוגה אחת כבר היתה, בקרוב תהיה עוד אחת (זהה, אני מאוד עקבי בעניין העוגות). הברכות מכולם הגיעו, גם הטלפונים הקבועים שיש כל שנה. אפילו הגיעו מתנות שוות במיוחד בעקבות השילוב של סיום התואר עם סיום השנה ה-33 לחיי. אפילו מהמנחה לדוקטורט קיבלתי מתנה עם הידיעה שהיא סיימה לבדוק את התזה וכל מה שנשאר הוא לבצע כמה תיקונים ומחר אוכל לשלוח את העבודה סוף סוף לבוחנים. רואים את הסוף.

גם השנה היו דברים חשובים, כמו גישושים לתוך שוק העבודה, ההתפתחות המופלאה של הבת שלי וכמובן, סיום התואר. מי היה מאמין שזה סוף סוף נגמר. חלק מהחגיגות היו במסעדה, שם נתקלנו בשני דברים מופלאים. הראשון הוא הבת שלי שהצליחה איכשהו לאכול יותר ממשקלה. השני הוא קבוצת אנשים שישבה מאחורינו וגרמה לי להרגיש כאילו אני בפאנל של פגוש את העיתונות. אחד האנשים גם טרח להגיד, בקול רם, “אני לא רוצה פה ערבים” (במסעדה ערבית). קצת אחרי שהתיישבנו הם היו אמורים לסיים והתחילו לחלק את החשבון. במקום לעשות את המעשה ההגיוני שהוא חלוקה של הסכום במספר המשתתפים, הם התחילו להתחשבן אחד עם השני: “אני אכלתי חומוס וקצת צ’יפס”, “אני אכלתי שיפוד פרגית”, “אני הזמנתי דג ואכלתי רק חצי דג”. גם המחליף של אוילר היה שם, עם החישוב המופלא לפיו שמונה כפול שלושים זה מאתיים ושבעים (כמעט התעלפתי במקום כששמעתי). רק קצת לפני הקינוח הגיע סוף סוף הרגע המיוחל בו הם שילמו את החשבון. היו יכולים לתת לי דף ועט, אולי הייתי מסדר להם את החלוקה.

בשנה הקרובה אני אמור לצאת לשוק העבודה, להפוך כנראה לדוקטור ולהיות עד לאחד השינויים הגדולים שיעשו בישראל בשנים הקרובות, שיהיו או הפיכה משטרית או תגובת נגד להפיכה המשטרית. יהיה מעניין. מעניין מדי.

יום טוב.
שלכם, בן 33,
nadavs