איפה היית בהתנתקות

צהריים טובים לכולם!

אחת השאלות הנפוצות בזמן האחרון היא “איפה היית בהתנתקות?”, המשמשת מסיבה לא ברורה כטיעון נגד לכל טענה על ההפיכה של לוין ורוטמן. מי שקורא כאן מספיק זמן יכול לדעת איפה אני הייתי, ומסיבה פשוטה – היום לפני שמונה עשרה(!) שנה נפתח הבלוג הזה, קצת לפני ההתנתקות. צפיתי בה מרחוק, קראתי את הכתבות וזכורות לי גם ההשלכות הפוליטיות המיידיות שלה – התפטרותו של ביבי (שקרתה כשהייתי בביקור בארץ), הקמת קדימה והבחירות לכנסת ה-17. יש פה ארכיון לא קטן, חלקו מביך, אבל כרגע הכל נשאר. בניגוד לטכניון, גם יש גיבוי כל יום כדי שדברים לא ילכו לאיבוד.

קצת סטטיסטיקה, כי מסורת זו מסורת: זהו פוסט מספר 1,137. עד אליו, נכתבו כאן 586,262 מילים. הכי מעט מילים בפוסט הראשון, הכי הרבה מילים בביקורת התעמולה לכנסת ה-21. הכי הרבה תגובות היו בפוסט פתיחת שנת הלימודים בשנת המחאה החברתית, ולשמחתי הרבה השרת החדש מצליח לסנן הרבה מהספאם שהיה מגיע באופן קבוע לפוסט הזה. השיאים האלה כנראה כאן כדי להישאר, אבל מי יודע כמה מפלגות עוד יהיו לנו בבחירות לכנסת ה-26 (אם יתקיימו) ומה יקרה אחרי סיום הלימודים.

מספר הקוראים לא השתנה משמעותית ונראה שהמגיבים הקבועים עדיין כאן (תודה לכם!). אני מודע למערכת התגובות הקצת בעייתית, אבל צריך להודות שכרגע יש לי דברים אחרים על הראש. אנסה להתפנות לזה מתישהו, אבל קשה לי להתחייב על תאריך.

כמו בכל שנה, אני מודה לכל הקוראים הקבועים שממשיכים לקרוא ולהגיב כאן, פוסט אחר פוסט, גם אם לא תמיד אוהבים מה שהם קוראים. למדתי הרבה מהכתיבה כאן ומהמגיבים, ואני מקווה שנוכל להמשיך עוד שנים רבות.

יום טוב.
שלכם,
nadavs