אכילת ראש ממבט מאתיים

צהריים טובים לכולם!

אתמול, אחרי בערך חמש שנים מתחילת התוכנית, שודר הפרק האחרון של העונה השלישית של חתונה ממבט ראשון (נראה לי. אולי יהיו עוד). זו היתה התוכנית השניה של “איפה הם היום”, כשהפעם התמקדו בזוג הנודניקים של העונה, אלה שכל דיאלוג שלהם היה כמו להקשיב לציפורניים על לוח. באופן מפתיע, הם נשארו ביחד עד עצם היום הזה, בסתירה למה שחשבתי בתחילת העונה כשהגיע אלי מידע יד שלישית שהיה נכון לשעתו. לא ברור עד כמה זה יחזיק, אבל לפי הסטטיסטיקה של העונה הנוכחית והעונות הקודמות, אפשר להגיע למסקנות שצריכות להוביל את ה”מומחים” בעונה הבאה.

קודם כל, לוודא ששני האנשים עובדים. כשמדובר בשני מובטלים, הם אולי מצליחים לא לברוח בשניה הראשונה, אבל בסוף נגמר המימון וזה נשבר. לחיות בלי תוכנית ובלי כסף זה נחמד בגיל 23, לא 32. שנית, לוודא שלפחות צד אחד מכל התאמה יהיה בעל סבלנות אינסופית. לא קל לעבור לגור עם מישהו שמכירים ואוהבים, הרבה יותר קשה לעבור לגור יחד עם מישהו ובידיעה שלא מדובר בשותפים זמניים לדירה. בשלוש ההצלחות של התוכנית היו גברים שמשום מה היו נורא סבלניים כלפי בנות זוג שראו בהם בהתחלה כמטרד. החוזה המחייב בתוכנית הוא זה שעזר לכל הזוגות האלה להישאר ביחד. בלעדיו, הן היו עוזבות קודם. מצד שני, כשזה לא מוצלח, ההיצמדות הזו מובילה לתסכול. ולא לשכוח – בלי אנשים שעדיין מסובכים עם דימוי הגוף של עצמם. זה יוצר תסכול גדול לשני הצדדים.

את תוכנית המופת הזאת מחליפה תוכנית שנקראת “תוכנית הבישול הקשה ביותר בעולם”, והיא אכן קשה לצפיה. מדובר על חמישה פרקים בשבוע, כשכל אחד מהם באורך של עונה שלמה של “חתונה ממבט ראשון”. נראה שאאלץ להסתפק ב-VOD, בערוצי הסרטים ובחתולים שמספקים בידור אינסופי ועבודה אינסופית.

ולסיום, היום בערב אצא עם אשתי לאכול כמו שצריך כדי לחגוג את יום הנישואים השני שלנו. שנתיים אחרי שכל אחד מאיתנו אמר בפראג מילה אחת (“כן”) דאגה הקורונה להתפנות בדיוק בזמן לאפשר לנו לאכול כמו שצריך. נחזיק אצבעות שלא יהיה אף חולה קורונה במסעדה יחד איתנו, כי אם נצטרך לסמוך על שירותי משולחים בשביל קניות בסופר ניאלץ לקצץ דרמטית את צריכת הירקות.

יום טוב.
שלכם,
nadavs