זמן מחצית חיים

צהריים טובים לכולם!

היום, ה-21 בפברואר, הוא יום חג בבלוג הזה. לפני 15 שנים, אי שם בקליפורניה, החלטתי לפתוח בלוג חדש בישראבלוג ולתאר את החיים בארה”ב. מאז נשרפו הרבה בתים בקליפורניה והגענו עד היום, יום השנה ה-15. מכיוון שאני עדיין לא בן שלושים, מתישהו בשנה האחרונה חצה הבלוג את הסף והפך להיות חלק מחיי שמלווה אותי ליותק ממחציתם. בדומה לשנה שעברה, גם הפעם חגיגות יום ההולדת נערכות בצל בחירות לכנסת, אבל המשפט הזה נכון לכל דבר שקרה מאז דצמבר 2018.

הפוסט הקצר ביותר, וכנראה זה עם מספר ההפניות הגבוה ביותר, הוא הפוסט הראשון. הפוסט הארוך ביותר, בהפרש של יותר מאלף מילים ממחזיק התואר הקודם, הוא ביקורת תעמולת הבחירות לכנסת ה-21 (עם כמעט 3000 מילים). אז היו יותר מארבעים רשימות, הפעם הוגשו שלושים ואחת כבר פרשה, אז יתכן שהשיא יחזיק הרבה זמן הפעם. או שלא, נראה בבחירות בספטמבר (אגב, זוכרים שעוד פוסט כזה אמור להגיע בקרוב, נכון?). מספר התגובות הרב ביותר עדיין שייך לזה של המחאה החברתית, וגם פה נראה שהתואר ישמר לעוד זמן רב.

מבחינת מספר הקוראים היתה עליה קטנה בעקבות ההצטרפות לקהילה של פליטי ישראבלוג, אבל לא יותר מדי. רוב הקוראים והמגיבים הם אנשים קבועים, חלקם גם מגיבים מחוץ לבלוג (וחלק אפילו מחוץ לאינטרנט). זה המחיר שמשלמים על אתר עצמאי, אבל זו הגנה מצויינת מבעיות גדולות אחרות.

נתראה שוב בשבת הבאה עם דיווחים מדבריהן של לריסה טרימבובלר וגאולה עמיר. חבל שהרייטינג של שידורי התעמולה כ”כ נמוך, מה שהולך שם זה מדהים.

יום טוב.
שלכם,
nadavs