ועדת הקונספירציה המרכזית

לילה טוב לכולם!

הבחירות לכנסת נסגרו לפני יומיים, אבל נראה שהיכולת הישראלית לחרב כל דבר פשוט (או מסובך) עם חוסר מקצועיות הגיעה גם לנקודה רגישה וקריטית לדמוקרטיה הישראלית. את חוסר המקצועיות הזה ראיתי כבר ביום שלישי בצהריים, אבל חשבתי שמדובר בעניין נקודתי בלבד. מסתבר שהיכולת לפשל בקנה מידה גדול עדיין קיימת בישראל, אבל יש סיכוי שהתוצאות יתפרסמו בקרוב וימנעו קטסטרופה אמיתית של חוסר אמון. אם אתר ועדת הבחירות המרכזית יראה בחצות תוצאות סבירות, לא ירשמו התנגדויות משמעותיות. אם עדיין יהיו חסרות קלפיות או שמספרי הקולות לא יסתדרו, יעלו יותר ויותר תיאוריות קונספירציה בנוגע לתקינות הבחירות.

הסימנים הראשונים של חוסר מקצועיות נראו כבר ביום שני, פחות מ-12 שעות לפני פתיחת הקלפיות. קיבלתי טלפון מאחראי מפלגת העבודה בנתניה שביקש ממני להגיע מהר מאוד לנתניה ל”חתימה”. התעצבנתי ויצאתי מהבית. כמה דקות לאחר מכן, כשאני כבר בדרך, התקשרו שוב ושאלו אם יש לי כתב מינוי. ברגע שהבינו שכן אמרו לי שאפשר לחזור הביתה. עדיין עצבני אך יותר רגוע חזרתי הביתה והכנתי אוכל ליום שלישי. אחרי הכל, מדובר על יותר מ-15 שעות של ישיבה בבית ספר מטעם מפלגה שלרוב מאכילה את אנשיה רק בראשו של יושב הראש.

בשלישי קמתי בחמש וחצי לפנות בוקר, האזנתי לחדשות של שש בגל”צ (תמיד תהיתי מה משדרים שעה לפני פתיחת הקלפיות) ויצאתי לכיוון בית הספר אורט גוטמן בנתניה. כשהגעתי מצאתי שם את אב הבית העצבני, מזכירה של קלפי אחרת ואת יושב הראש של הקלפי שלי. התחלנו לעזור למזכירות האחרות שהגיעו (היו שלוש מזכירות ומזכיר אחד) עד שהמזכירה שלנו הגיעה והתחלנו לסדר את החדר שקיבלנו. הזזנו את כל השולחנות הצידה, סידרנו שולחן לועדה ולמשקיף ולאחר שהמזכירה שלפה מספריים לציפורניים הצלחנו לפתוח את התיבה ולחלץ ממנה את כל פתקי ההצבעה והכוורת שאמורים להיות מאחורי הפרגוד. מכיוון שהיינו בקלפי נגישה מיוחדת נאלצנו לסדר את ארבעים ואחד הפתקים לאורך – מספר השולחנות הוכפל משניים לארבעה, מספר הפרגודים גדל לשניים וסידור הפתקים ארך יותר מדי זמן ודחה את פתיחת המקום. בסופו של דבר החלטנו לסדר את כל הפתקים מלבד זה של אלי ישי שידעתי בוודאות שלא מתמודד. אחרי המצביע הראשון שטרח להגיע בשבע בבוקר בדיוק אמרתי למזכירה שיש עוד שתי רשימות שלא מתמודדות והוצאנו אותם לאחר בדיקה באתר ועדת הבחירות המרכזית.

בשלב מסוים הגיע אלינו גם סגן יושב הראש מטעם כחול לבן שלא עשה יותר מדי מלבד להמתין לשעה שלוש ולעזור לי מדי פעם לחתום על מעטפות ולסמן את מספר המצביעים. בסך הכל ההצבעה אצלנו התנהלה באופן רגוע, מה שאי אפשר היה להגיד על שכנינו לבית הספר. בקלפי לידנו המזכיר סירב בתוקף לאשר לאישה מבוגרת להצביע בגלל תמונה לא טובה בתעודת הזהות. את הצעקות כמובן ששמענו גם אצלנו (אחרי הכל, נתניה) ואת ההאשמות בגזענות כמובן שלא פספסנו (הוא עולה מאתיופיה או בן לעולים, היא נולדה ברוסיה). שעה ומשהו לאחר מכן נגמרה הסאגה עם הגעתו של נציג ועדת הבחירות האזורית או המרכזית, אבל לא ידוע לי איך היא נגמרה. ממה ששמעתי, היו מעורבות שם שש תעודות זהות שונות של האישה. מאוד מעניין.

מלבד המצביעים הסטנדרטיים שהיו, שליותר מחצי מהם נאלצנו להסביר שתעודת הזהות נשארת אצלנו עד סיום ההצבעה, קיבלנו גם כמה פחות אינטליגנטיים. כמה עשרות (אולי אפילו מאה) אנשים שאלו אותנו כמה פתקים לשים. כשנודע להם שצריך לבחור רק אחד, הם שאלו אותנו איך בוחרים את ראש הממשלה. אצל חלקם המידע החדש יצר התלבטות של ממש (בין הליכוד לש”ס) ונערכו דיונים לא מעטים בנושא.

גם המידע על הפתק הלבן לא הגיע לכולם. לא מעט אנשים נכנסו מאחורי הפרגוד וצעקו “אני לא מוצא את הפתק שאני רוצה”. אחד אפילו טרח לצעוק לנו “איפה הפתק של סמיון? אין פה כאלה”. אף אחד לא האמין לי או טרח להבין מה אני מנסה להגיד עם הפתק הלבן (מטרתו לכתוב בכתב יד אם נגמרים הפתקים ולשמור על חשאיות). באופן כללי אנשים לא ממש טרחו לשמור על החשאיות שלהם. עשרות הגיעו עם פתקי מחל מוכנים מראש מבחוץ, במיוחד אלו שלא יודעים לקרוא או אלה שכבר רואים את האור. הם כמובן לא טרחו להסתיר אותם, אבל ביקשנו מכולם שיגשו להכניס אותם למעטפה מאחורי הפרגוד. זה לא תמיד עבד, אבל הרוב הקשיבו.

מכיוון שבשכונה יש לא מעט דתיים, ראינו גם לא מעט התייחסויות דתיות להצבעה. היו כאלה שבירכו בהכנסת המעטפה לתיבה והיתה אפילו אחד שניגשה אל הפתקים, אמרה “בשם השם נעשה ונצליח. מחל” ויצאה אלינו חדורה תחושת שליחות. אפילו המשקיף החביב מטעם ש”ס לא היה כל כך נלהב מהמעמד.

בשלב מסוים הגיעו נציגי ועדת הבחירות המרכזית והתחילו לעשות תיקונים. קודם כל, ביקשו שנעלים את הטלפונים מהשולחן. לאחר מכן ביקשו שנשים את התיבה על כיסא ולא שולחן וחשוב מכל – שנתלה דגל מאחורינו. המזכירה המסכנה נאלצה לקבל מצביע בנוהל מעטפות כפולות מול עיניהם הבוחנות של אנשי הועדה, אבל עמדה יפה במשימה. הקורבן של הביקור היה המשקיף של ש”ס שנלקח ממנו דף סימון המצביעים. גם אני התבקשתי לסמן מצביעים, אבל הפסקתי אחרי שנודע לי שהעניין אסור (רק היה חסר שיקחו לי את הטלפון).

בשעה שתיים וקצת יצאתי החוצה לדבר עם אשתי ונתקלתי בגאון עם חולצת כחול לבן שנכנס לשטח בית הספר. הערתי לו שזה אסור, אבל הוא אמר “אחי מה אתה רוצה ממני? יש המון אנשים עם חולצות כאלה. אני רק הולך לשתות אחי”. עזבתי אותו לנפשו וקיוויתי שהסדרנים יטפלו בו. לא הרבה לאחר מכן נכנס אותו גאון לקלפי שבה ישבתי והודיע שהוא סגן יו”ר שמחליף את הקודם. הוא הסתכל עלי, אני הסתכלתי עליו ונראה היה שהוא מבין על מה דיברתי קודם, כי הוא היה עם חולצה אחרת. הוא שאל מה לעשות ונענה בתשובה “רק שב פה”. כבר הבנתי עם מי יש לי עסק ונתתי לו כמה שפחות עיסוקים מלבד חתימה על מעטפות פה ושם. בבירור קצר שעשיתי הבנתי שהוא לא קיבל שום הדרכה לגבי התפקיד שלו, כי מה זה משנה. אנחנו בישראל, לא באמת צריך לדעת מה עושים.

במהלך היום היו כל מיני מקרים שבהם נאלצתי להתערב כדי לקיים את החוק. נושא הפתקים היה הראשון. היינו הקלפי היחידה שבה סומנו כל שלוש הרשימות שלא מתמודדות. במהלך הערב הגיעה אלינו משקיפה מטעם כחול לבן. היא כמעט נכנסה, אבל אמרתי למזכירה שכבר יש לנו נציג של כחול לבן ולכן המשקיפה לא רשאית להיכנס. היא צעקה, אבל בסופו של דבר המזכירה האמינה לי וסירבה להכניס אותה. מיד לאחר מכן הראתי למזכירה שלא המצאתי את החוק הזה. מדי פעם גם עזרתי לה בתזכורות על מילוי הפרוטוקול הרגיל ופרוטוקול הנכים עד שקיבלתי שאלות למה אני לא מזכיר. לא יפה לדרוך על פצעים.

לקראת סגירת הקלפיות שאלתי את הגאון אם הוא מתכוון להישאר איתנו לספירה. לצערו, נמסר לו שהוא אכן נשאר לספור קולות והיה בלחץ היסטרי כי הוא לא טוב בספירה, לטענתו. הרגעתי אותו שסופרים את הקולות אחד אחד והכל יהיה בסדר. בעשרה לעשר התחלתי לספור את כל המחיקות של האנשים שהצביעו כדי שנוכל לחסוך זמן לאחר הסגירה והגעתי ל-305 מחיקות. יחד עם שני שוטרים היינו אמורים לספור 307 מעטפות, או 306. במהלך היום היה ויכוח משעשע בין המזכירה ליו”ר על מצביע כלשהו שהיא היתה בטוחה שסומן בטעות, למרות שהסימון הופיע בכל הטפסים (הוא אכן סומן בטעות בהתחלה). לאחר שהגיעו אלינו כל מיני שמועות משעשעות לא פחות על כך שאנחנו הקלפי המצטיינת של בית הספר (אפס תקלות במהלך היום) הצעתי להם שיתערבו בנושא על הבונוס שנקבל. אם חסרה מעטפה – היא זוכה. אם לא – הוא זוכה.

בעשר בלילה עשינו הפסקה קטנה, צפינו בתוצאות המדגמים, הילד של כחול-לבן התרגש כאילו הוא זכה בלוטו ועברנו לניקיון החדר בנוכחות המשקיף מש”ס (היחיד שקיבל אוכל במהלך היום. שאלתי אותו האם אפשר לעבוד מטעם ש”ס בפעם הבאה) והמשקיף של זהות. סילקנו את כל המעטפות המיותרות והפתקים המיותרים לאריזות שונות ומשונות של ועדת הבחירות ורק לאחר שהחדר נשאר נקי קיבלתי את הכבוד ושברתי את המנעול של התיבה. התחלנו לספור את המעטפות וקרה אסון – הגענו ל-308, אחת יותר מדי. ספרנו אותן שוב והגענו פעם נוספת ל-308. ההסבר ההגיוני היחיד היה בעיה בספירת המחיקות ואכן התברר שפספסתי מחיקה אחת. לאחר חישוב חוזר של המחיקות התקבל שם המספר 306, כך שבתוספת לשני השוטרים הגענו ל-308. מסתבר שהמצביע הנעלם אכן הצביע.

בזכות העזרה שנתתי למזכירה במהלך היום הצלחתי לשכנע אותה ואת שני החברים האחרים שאני אפתח את המעטפות והשניים האחרים ירשמו את התוצאות בעוד המשקיפים לא נוגעים בשום דבר (והדגשתי בפניהם שהם לא מתקרבים אפילו למעטפות). יושב הראש ניסה לשאול אם חייבים לעשות ככה וביקשתי ממנו שנעשה את זה כמו שצריך, אבל רק פעם אחת. לקחתי שיפודים והתחלתי להוציא פתקים. הראשון היה כמובן מחל. גם השני. גם הרבה אחריו. בלא מעט מעטפות היו פתקים כפולים זהים (נחשבים לקול כשר), משום מה כחלון וליברמן כיכבו בקטגוריה הזאת. בשבע מעטפות היו שני פתקים שונים, בעיקר מחל ועוד אחד, כי ביבי צריך אריה חזק. מעטפה אחת נותרה ריקה, כי מי צריך פתקים כשיש טלפתיה. בסופו של דבר היו אצלנו 300 קולות כשרים ושמונה פסולים שהסתדרו מצויין עם 308 מעטפות. בניגוד ל-2013, לא נדרשנו לספירה חוזרת. אפילו הגאון של כחול לבן הצליח לעקוב ועשה עבודה מצויינת.

אחרי שכל המספרים הסתדרו התחלנו לארוז. כעבור רבע שעה כבר היינו באוטו בדרך לועדת הבחירות האזורית. את נציג כחול לבן שלחנו הביתה ובועדה עצמה נפרדנו מיושב הראש שהטריד את המזכירה פעם אחת אחרונה. אמרתי לעצמי שאם כבר התחלתי לעבוד בבוקר, לפחות אקבל את החוויה המלאה ושכנעתי אותו שאני פנוי ביום רביעי והוא יכול ללכת. בתור לכניסת המזכירים צפינו בנאום הפתטי של גנץ תוך שאנחנו תוהים איפה הוא חי. בתוך הועדה רק בדקו שהבאנו הכל והפרוטוקול מאוזן ושחררו אותנו. המזכירה ואני נפרדנו בלחיצת יד ותודה ונסעתי הביתה.

מסתבר שחוסר המקצועיות שנתקלתי בו בשלישי (אצלנו עוד היה בסדר, בקלפיות השכנות באו כל הזמן לשאול אותנו שאלות והיה שם תור ארוך במשך זמן רב) הוא כלום לעומת ועדת הבחירות המרכזית. הקלדנים שלהם טעו בצורה מביכה כ”כ (שוב) וגרמו לפריחה של תיאוריות קונספירציה. ההתנהלות של היום בזמן הקלדת המעטפות הכפולות גובלת בביזיון מוחלט. מלצר נזכר רק בשבע וחצי להרגיע קצת את הרוחות, אבל זה היה מאוחר מדי. יקח זמן רב להרגיע את הרוחות ולשכנע אנשים שלא היו זיופים.

אנשי הימין החדש וזהות יכולים לעבור על כל 11 אלף הפרוטוקולים ולהשוות לתוצאות המוקלדות, זה לא יעזור להם. המתמטיקה נגדם וההסתברות שלהם להיכנס לכנסת נמוכה מאוד (במיוחד זו של זהות). בפתקים אין סיכוי שיתנו להם לגעת (רק לועדה מותר ורק אחרי חשדות כבדים). מקווה שיוכלו לנקות את התהליך מכל כאב הראש הזה ויפטרו אותנו סופית מנוכחותם.

למרות היום המתיש, נהנתי מאוד מיום הבחירות הזה. ברגע שיגיע הכסף על העבודה איאלץ לעזוב את מפלגת העבודה ולקוות שהבחירות הבאות יערכו ב-2022. אם לא, אחפש עבודה בקלפי במפלגות גדולות יותר. לעבודה לא יהיו מספיק מקומות פנויים כדי לאפשר לי לעבוד שוב במשך יום שלם.

יום טוב.
שלכם,
nadavs