אבי מעבר למראה

צהריים טובים לכולם!

בשבוע שעבר התקיים הסיבוב הראשון בפריימריז לראשות מפלגת העבודה. בתור מי שהפקס שהוא שלח לפני שנתיים לא התקבל במערכת המפלגה התבקשתי לבוא ולהכריע את זהות ראש המפלגה הרביעית בגודלה בבחירות 2018. אחרי שבועות ארוכים בהם טמטמו לי את המוח עם הודעות, טלפונים וסקרים, הגיע היום הגדול (בו טמטמו לי את המוח עם עוד יותר טלפונים והודעות). כשהגעתי הביתה בערב לקחתי את תעודת הזהות והארנק ויצאתי למסע סידורים ברחבי חיפה.

הראשון היה שטיפת רכב, כי כבר לא ראיתי דרך החלונות. השני היה טיפול בענייני מס, כי 2016 נגמרה כבר מזמן. השלישי היה נסיעה להיכל הספורט ברוממה על מנת לממש את זכותי הדמוקרטית להזיע באולם ספורט בתור לקלפי. אחרי חיפוש קצר של מקום ההצבעה מצאתי איזור עם הרבה שלטים ופעילים של כל המועמדים שנראו כאילו הם תיכף נרדמים (אף אחד אפילו לא ניסה לגשת אלי כדי לנסות לשכנע להצביע למועמד שלו). נכנסתי למה שנראה כמו מקלט והרגיש כמו תנור עד שמצאתי את החדר בו הוצבו עמדות ההצבעה.

על מנת לנסוך ביטחון במצביעים, בצד החדר ניצבה מראה ענקית שהטמבלים שכחו להסתיר. כשהגיע תורי להיכנס, שאלתי אותם “שמתם לב שיש פה מראה, נכון?” וקיבלתי את התשובה המופלאה “כן, אבל אנחנו לא רואים מפה. אתה רואה?”. אמרתי שלא, אבל מי שעומד בכניסה יכול לראות (בטח אם הוא מספיק גבוה). נענתי בקולו הצרוד והמרגיע של הסדרן שאף אחד לא מסתכל והכל בסדר. לאחר שנבדקה תעודת הזהות שלי הלכתי לעמדה שמאחוריה היתה מראה מכוסה (כי מסתבר שמשם הליצנים כן הצליחו לראות). בקלפי הממוחשבת התבקשתי להזין תעודת זהות (מרגיע ביותר) ולבחור מועמד. לאחר שלחצתי על המועמד שרציתי (לא אחד מהשניים שעלו) לחצתי על שלח וקיבלתי הודעה מרגיעה על כך שתעודת הזהות עוברת בנפרד מההצבעה (היו גם סימני קריאה, כדי שאהיה ממש רגוע). בזאת נגמר הסיפור. חזרתי הביתה וחיכיתי לשעה תשע וחצי כדי לדעת מי עלה לסיבוב השני. כמובן שהם איחרו ופרסמו את התוצאות רק בעשר.

ביום שני יתקיים הסיבוב השני בו אצטרך להגיע שוב להיכל הספורט ברוממה, אבל הפעם לבחור בגבאי. לא בגלל שהוא טוב, אלא בגלל שהוא לא עמיר פרץ. לשניהם יש תוכניות כלכליות לפשיטת רגל של ישראל בתוך זמן קצר, אבל פרץ סוחב איתו עבר בעייתי בתור יו”ר המאפיה הישראלית ועמדות סוציאליסטיות שאפילו ברוסיה כבר מתנערים מהן. סיפור כיפת ברזל שלו הוא אנקדוטה נחמדה לספר לבוחרים, אבל יש גבול לכמה אפשר לסחוט את הלימון הזה (חוץ מזה, כל אחד צריך קצת מזל ולהיות במקום הנכון בזמן הנכון). לגבאי יש תוכנית כלכלית מזעזעת לא פחות, אבל הוא מגיע עם קצת ניסיון עסקי שאמור להפחית את הטמטום הכולל.

לא רחוק מרוממה, אי שם בטכניון, נפגשתי אתמול עם המנחה העתידית. דיברנו על היכולת שלי ללמוד למרות הרצון לעבור לגור במרכז, על ההפחדה של המזכירות לגבי המסלול המיוחד לדוקטורט, על התהליך עצמו ועל הנושאים שחוקרים אצלה בקבוצה. בסך הכל היתה פגישה פרודקטיבית למדי וככל הנראה בזמן הקרוב אתחיל לאסוף ממליצים ואירשם לתואר השני, כאשר התוכנית היא לעבור כמה שיותר מהר לדוקטורט. עכשיו רק צריך למצוא מרצים שיסכימו לחתום על זה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs