בוקר טוב לכולם!
אתמול זה נגמר סופית. בטקס ארוך, שחלקו נמשך ברגעים אלה, נמשחו בוגרי מחזור פ”ח (כן, אותיות אלו בדיוק) בשמן והוטבלו בדשא הטכניון לקבל תארי BSc, BArch ועוד כל מיני תארים המתחילים ב-B. על הדרך הצלחנו לשמוע ביקורת ממש מרומזת על בנט, התחמקות מופלאה מנושא הכיתות הנפרדות לחרדים וניסיונות שיווק נואשים של ארגון בוגרי הטכניון.
לפני כן, נחזור שבוע אחורה, לטקס מצטייני הנשיא של הסמסטר האחרון. בגלל שלקחתי משהו כמו אינסוף נקודות קלות, הצלחתי להשתחל לטקס אחד אחרון ללימודים. חזרתי הביתה ברבע לשש, לבשתי את מיטב בגדי (כלומר החלפתי חולצה) ונסעתי לטכניון. הפעם משפחתי לא הגיעה (לאחר שקיבלו פטור), כך שלא היתה בעיה במציאת מקום ישיבה (למרות שהיתה בעיה עם מקום הישיבה עצמו – סלע ללא ריפוד). בזמן הרב שהיה לי שמתי לב שעל שולחן הנשיאות שעל הבמה הופיע השם “א. חזן”. אמרתי לעצמי שאין סיכוי שהביאו את הליצן הזה, כי מה לו ולהצטיינות בלימודים (למרות הצטיינותו הבולטת בפוליטיקה תוך כדי לימודים).
בסופו של דבר התיישבה שם מישהי שהתברר ששמה הוא אורית חזן, דיקנית לימודי הסמכה בטכניון. לא מדובר בנואמת המצטיינת של הטכניון (למרות מקורותיה בפקולטה להוראת הטכנולוגיה והמדעים), אבל המצב עדיין היה טוב בהרבה מהנאום של יושב ראש אגודת הסטודנטים. אחרי הכל, אם הגיעו 377 סטודנטים לקבל תעודות ועוד אלף ומשהו בני משפחה כדי לצלם אותם, צריך להגיד להם שהאגודה דואגת לפחיות שתיה זולות במכונות. לסיום, כדי להמשיך את מגמת העילגות, הוא דאג להגיד “כה לחי” עם חיריק. בשנה הבאה תפגשו אותו ב”יש עתיד”, לוחש “We love Isriel”.
בסיום כל הנאומים והשירים, פורסמה רשימת סדר הפקולטות של מקבלי התארים. הנדסת חומרים הגיעה למקום הלפני אחרון. כך מצאתי את עצמי יושב עם הראש בין הידיים, מנסה לא להירדם ומחפש שמות שאני מכיר ברשימה. בסופו של דבר הגיעה תורה של הפקולטה לרפואה, מה שסימן שהגיע זמני ללכת לצד הבמה. שם פגשתי עוד שני חברים מהמחזור (מכימיה כמובן) שהצליחו גם הם לעמוד בסף הכניסה לטקס. אחרי 11 שמות של הנדסת חומרים, במקום ה-371 בטקס, הוקרא השם שלי. עליתי לבמה, קיבלתי את התעודה ושמעתי מנשיא הטכניון שהוא שמח לפגוש אותי שם.
נעביר שבוע קדימה, לאתמול. הגעתי לטכניון עם חברתי קצת יותר משעה לפני האירוע ובאופן מפתיע הצלחתי לחנות אפילו בכביש הראשי (זה בקושי קורה בימים רגילים). כחצי שעה לאחר מכן הגיעו בני המשפחה שלי בהרכב מורחב. לאחר אינסוף תמונות עם גלימת החימום וכובע ההזעה הגיע הזמן ללכת למקומות השמורים ולהצטופף מקדימה על כיסאות לפעוטות.
עם תחילת הטקס נתבקשנו לעמוד לכבוד כניסת התהלוכה האקדמית, כלומר כל דיקני הפקולטות ונשיא הטכניון שלבשו גלימות יותר מחממות משלנו. לאחר האירוע הזה עלה נשיא הטכניון לנאום של עשרים שנה על כך שהסינים רוצים להיראות כמו הטכניון, עיריית ניו יורק רוצה לבנות אוניברסיטה בשיתוף עם הטכניון וכולם רוצים להיות כמו הטכניון. לאחר מכן הגיע החלק שבו הוא נכנס בבנט ומספר על כך שהטכניון הוקם 24 שנים לפני הקמת מדינת ישראל (עם 16 סטודנטים וסטודנטית אחת במחזור הראשון), על כך שבמדינות מובילות בעולם האקדמיה היא חלק חשוב ועל חשיבותה של האקדמיה החופשית. נושא השכלת החרדים שהוא כל כך התגאה בו לפני שלוש שנים נעלם לחלוטין. בסופו של דבר הוא הודה להורים, ביקש מהם לקום וביקש שנמחא להם כפיים (בדיוק כמו שבוע לפני כן). בסופו של דבר, אחרי שעברה יממה שלמה, הוא פינה את הבמה לטובת פרופסור א. חזן.
הנאום שלה היה גם הוא ארוך ומתיש ודיבר על אוריינות וקידמה, ובסופו של דבר גם הוא נגמר והגיע תורו של יו”ר אגודת הסטודנטים. מכיוון שהוא ניסה להיות מצחיק, הוא השמיע קטע מהשיר החדש של עדן בן זקן ששרה על כך שבן זוגה לא צריך אפילו תואר מהטכניון. אחרי שכולם מחו את דמעות הצחוק, הגיע החלק הפוליטי שבו הוא הסביר עד כמה האגודה מדהימה ובלעדיה היינו כולנו מתים.
אחרי יו”ר האגודה הגיעה יושבת ראש ארגון בוגרי הטכניון שהתחננה שנירשם ונתרום לארגון, כי מסתבר שהטכניון לא יכול לחיות רק מתרומות (והיא צודקת, 70% מהתקציב שלו מגיע בכלל מהמועצה להשכלה גבוהה).
בשלב הזה התבקשו כל הבוגרים לעמוד על מנת שהמשנה לנשיא יוכל להסמיך את הבוגרים. היינו בטוחים שהוא יעבור אחד אחד וישפריץ עלינו מים קדושים מהמזרקות, אבל בסופו של דבר הוא הקריא את החלטת סנט הטכניון שאומר שמי שלמד שלוש שנים יקבל תואר בוגר במדעים, מי שלמד ארבע יקבל תואר מוסמך בהנדסה, מי שלמד ארכיטקטורה יקבל תואר מוסמך בארכיטקטורה ומי שלמד אדריכלות נוף יקבל תואר מוסמך באדריכלות נוף (הפתעה!). ללא ספק, הסנט מקבל החלטות קשות ביותר.
אחרי ההסמכה עלה נציג הבוגרים שנשא את הנאום הטוב ביותר באירוע ושילב אפילו הומור והתייחסות לכך שמדובר במחזור פ”ח. בניגוד לכל מי שדיבר קודם, הוא אמר שעלינו לדאוג שהשנים שבילינו בטכניון לא יהיו השנים הטובות בחיינו, אחרת באמת מדובר במחזור פח. והוא צודק. אם השיא מגיע עכשיו, עומדות בפנינו שישים שנים של ירידה. זו גישה נוראית לחיים. מזל שהיה מישהו שיתקן אותם. לא סתם הוא מצטיין נשיא.
בשלב הזה הגיע סוף סוף זמן חלוקת התעודות למצטייני הנשיא. למרבה הצער, סדר הפקולטות היה זהה לסדר של הטקס מלפני שבוע, כך שביליתי חצי שעה בהמתנה לתורי תוך שיחה עם המצטיינת של חומרים-כימיה וסיפור בדיחות על המצטיינים של הפקולטה למתמטיקה (שאחד מהם אפילו טרח להגיע עם סנדלים). בסוף, במיקום 64 מתוך 65, הגיע תורי לעלות לבמה. כשהגעתי שוב לנשיא הטכניון, הוא שאל אותי מה אני עושה כרגע וסיפרתי לו על מקום העבודה. לאחר מכן הוא אמר “מהר למאסטר ודוקטורט” והשבתי לו “בדרך”. משם ירדתי עם שתי דיפלומות ורצתי לתת אותן למשפחה על מנת להספיק לתמונה המשותפת של המחזור (למרות שנתקעתי באמצע כי לא נעים לרוץ כשכולם שרים את התקווה). הלכתי את כל הדרך לחומרים רק כדי לגלות שאין תמונה ואני נאלץ לחזור לבמה המרכזית כדי להיפרד מחלק שחזרו הביתה. בגלל המרחק הגדול איחרנו לתחילת הטקס בחומרים, כך שפספסנו חלק מנאום הדיקן (המרדים הידוע מהסמסטר החמישי). אחריו עלה נציג הפקולטה לכימיה (שאמר “צמתות” במקום “צמתים” בנאום שלו וגרם למאות אנשים לדמם מהאוזניים) ולאחריו נציג פיזיקה (המרצה לאופטיקה). אחריהם עלתה נציגת הבוגרים, זאת שישבה לידי בטקס הראשון, ונשאה נאום קצת פרווה (למרות שלטענתה היא רצתה להכניס קצת יותר משמעות לאירועים האחרונים, כמו הכיתות הנפרדות לחרדים, אבל בסוף ירדה מזה).
בסוף הנאום הגיע סוף סוף הזמן לקבלת התעודות והמדליות. מכיוון שמצטייני הנשיא כבר קיבלו את הדיפלומות, קיבלנו מכתב מדיקן הפקולטה (כתוב בו פחות או יותר “אני מברך אותך על קבלת התואר בהצטיינות ראויה לשבח”). ראשית עלו הכימאים שזכו לשבעה מצטיינים ואחריהם אינסוף בוגרים. לאחר מכן עלו הפיזיקאים (מצטיינת אחת). לשמחתי הרבה, ההצלחה בלימודים השתלמה כך שקיבלתי קידום מסוף הרשימה הישר לראשה. בסוף קבלת התארים נערכה התמונה הקבוצתית המדוברת, זריקת כובעים ולבסוף יציאה מהגלימות האלה לחופשי ולאוכל.
רק בתשע הצלחנו לצאת מהאודיטוריום ולאכול קצת, ואנחנו פקולטה יחסית קטנה. לפי השמועות, בהנדסת חשמל הטקס עדיין לא הסתיים. יתכן שבקרוב ישלחו להם חילוץ.
יום טוב.
שלכם, מוסמך ובוגר,
nadavs
זה לא פייר שבנוסף אתה גם כותב נפלא ומצחיק..:)