בוקר טוב לכולם!
חופשת המבחנים המבורכת התחילה לפני שבוע, וכבר אתמול גבתה את התשלום הראשון עם מבחן באופטיקה. ההכנה למבחן דרשה קריאה של הרצאות, הבנה של התרגולים, חזרה על שיעורי הבית והמון צפיה בטלוויזיה, כולל כל העונה החדשה של “כתום זה השחור החדש” (מי חסר האחריות שמשחרר סדרה כזאת בזמן המבחנים?) בין הלימודים. כן, זו הסיבה שהמבחנים הם החלק הטוב ביותר בסמסטר.
המבחן עצמו היה פחות נורא ממה שחשבתי, אלא אם פירשתי אותו בצורה מקלה מדי והרסתי הכל. אמנם היו מספר טעויות (כולל כאלה הנוגעות לגיאומטריה, אחד הנושאים השנואים עלי), אבל לא נראה לי שהיה אסון גדול. אני מקווה גם שבבונוס שניסיתי לעשות יתנו כמה נקודות על הליכה בכיוון הנכון, מכיוון שהיו שם ניסיונות די נואשים להשיג משהו וחלקם אפילו היו נכונים.
המבחן הבא שייך לקורס “אמינות התקני מיקרואלקטרוניקה”, וכמו בסמסטר הקודם עם המרצה הזה, הוא ימשך שעה אחת בלבד. מסיבה זו, אני מקדיש חלק מזמן הלמידה למבחן הזה כדי ללמוד למבחנים אחרים עם קצת פחות זמן, כמו אסטרולוגיה. נותר רק להחזיק אצבעות חזק שסגנון המבחן יהיה דומה לזה של הסמסטר הקודם ויכלול שאלות דומות לאלו שהיו בתרגילים לדוגמה.
מעבר למבחנים, כמיטב המסורת, בקרוב תחל ההרשמה לסמסטר התשיעי והאחרון. בתפריט: קורס בהנדסת חשמל, קורס בכלכלה, קורס בפיזיקה, קורס ספורט, פרוייקט גמר (שבתקווה לא ישאר ממנו יותר מדי עד נובמבר) וקורס הומניסטי נוסף שרציתי לקחת ולא היה לי זמן. אם יתאפשר, אוסיף אולי עוד קורס מעניין כמו גרמנית. עם המזל שלי כל המבחנים יהיו באותו יום, אבל לפחות אוכל להיפרד מהטכניון עם הרגשה טובה של קורסים מעניינים.
למי שהספיק לשכוח, הרכב שלי ניסה לבצע רצח לפני שלושה שבועות. עם זאת, ביום שלישי שעבר, אחרי שסבלתי במשך תשעה ימים עם רכבים חלופיים נוראיים יותר ופחות, הגיע הזמן לשחרר אותו מהמוסך. מיד לאחר הרצאה שהעברתי באחד הקורסים נסעתי לחברת ההשכרה להחזיר את הרכב המוכה. לאחר שההחזרה עברה בשלום, נשלחתי למשרד הראשי כדי לסדר את עניין התשלום. מסרתי להם את פרטי הרכב וקיבלתי חשבון לתשלום על סך 526 שקלים. מיד הודעתי להם שזה רכב חלופי ואני לא אמור לשלם שקל, והם הודיעו לי שעד שהם לא מקבלים הודעה מהנהלת החשבונות אני לא יוצא משם בלי לשלם.
אחרי לא מעט זמן של דיונים ושיחות עם המוסך, נפתרה הבעיה ושוחררתי לדרכי. אחרי רבע שעה הגיע הנהג של המוסך ואסף אותי לקראת האיחוד הנרגש עם המכונית העבריינית. כשהגעתי למוסך, חמש דקות לפני הסגירה, עמדה בכניסה נציגת השירות שהיתה מאוד נחמדה וישר שאלה אותי לשמי: “נדב?”, “כן”, “זה 711 שקלים”. נואש, אחרי שהוצאתי החודש על דלק סכום שאיתו אפשר לקנות רכב חדש, נתתי לה את כרטיס האשראי וסגרתי את הסיפור.
אחרי שנגמר הסיפור הזה, ביקשתי מהם מסמכים על קליטת הרכב במוסך ומכתב שמאשר את עניין הגרר והחניה בחוץ על מנת שאוכל לבטל את דו”ח החניה שקיבלתי באדיבות עיריית נתניה. שלשום קיבלתי גם את המסמכים מחברת הגרירה, כך שאוכל סוף סוף לשלוח לעיריה את הבקשה לחוס עלי.
ולסיום, חברי הכנסת נופלים שוב ושוב באיסור הקלאסי מהאינטרנט: לא להאכיל את הטרולים. אתמול, כמדי כמה חודשים (לפי המסורת), עלתה חנין זועבי לדוכן הכנסת ועצבנה את כולם. חברי הכנסת לא פספסו הזדמנות לפרוק קצת עצבים ולהוכיח שהם פטריוטים גדולים, וכך כולם מילאו את חלקם בהצגה. אני מקווה שיבוא יום ובו חברי הכנסת יפסיקו להאכיל טרולים ופשוט ישבו באולם ולא יגיבו לה כלל. היא אולי לא תפסיק לדבר שטויות, אבל ככל הנראה תצא מדעתה.
יום טוב.
שלכם,
nadavs