צהריים טובים לכולם!
לפני שלושה שבועות החליט אחד הגלגלים ברכב שלי שהגיע הזמן להיפרד מהעולם, והשאיר אותי תקוע באמצע כביש 4. אחרי כל סאגת הגרר-החלפה-נסיעה ב-80 קמ”ש חשבתי שהסיפור הזה נגמר ואפשר להמשיך לנהוג כמו שצריך. במשך שבועיים הרעיון הזה אפילו החזיק, אבל מסתבר שאי אפשר לסמוך על גלגלים. שבועיים בדיוק לאחר מכן, בעודי נוסע לתומי לכיוון יקנעם, החליטו הבלמים ברכב שהגיע הזמן לצאת לפרישה מוקדמת וסירבו פקודה. לשמחתי עוד היה להם כח מינימלי כלשהו, כך שהצלחתי להשאיר מרחק ביני לבין רכבים מולי ולהגיע בצורה בטוחה לתחנת הדלק הקרובה בלי להשתמש בבלם היד (ומעבר לכך, היה לי מזל רב בכך שזה קרה במהירות נמוכה, אחרת הייתי יוצר מיזוג כואב בין שתי מכוניות).
כעשר דקות לאחר שעצרתי בתחנת הדלק הגיעו ההורים שלי שיעצו לי באמצעות יועצים טלפוניים לחפש נזילה ליד אחד הגלגלים, ונזילה כזו אכן התגלתה ליד הגלגל שהיה בעייתי שבועיים לפני כן. כאשר הורדנו את הגלגל (תוך מחמאות על הטכניקה המופלאה שלי בתפעול הג’ק בעקבות הניסיון המרובה שצברתי רק שבועיים קודם) ראינו מיד את הבעיה – צינורית נוזל הבלמים היתה קרועה וכל הנוזל יצא החוצה והשאיר אותי לחסדי בלם היד והגרביטציה.
בשלב הזה, ביאוש רב, התקשרנו לחברת הגרירה (שאת הטלפון שלה זכרתי בעל פה) והם חזרו אלי עם התשובה המתבקשת “תוך שעה וחצי”. אכן, תוך שעה וחצי בדיוק הגיע אדם נחמד מאוד שהעלה את הרכב המסכן שלי למשאית בפעם השניה בתוך שבועיים, החזיר אותי הביתה והוריד את הרכב במוסך.
ביום שני, עם פתיחת המוסך, התבררו שלושה דברים: ראשית, במוסך מאשימים אותי בתקלה ומצפים שאני אשלם על התיקון. שנית, החלק לא נמצא במלאי וצריך להזמין מהחברה בחו”ל. שלישית, בגלל שהגרר הוריד את הרכב על המדרכה, הוא זכה לקנס של 500 שקלים מעיריית נתניה (לפחות את זה אפשר לבטל עם מכתב מהמוסך).
אחרי שהתבררו כל הפרטים האלה נסע אבא שלי (שביקר במוסך במקומי) לסוכנות השכרת רכב לקבלת רכב חלופי. שם נתנו לו מיצובישי no-go, רכב נוראי שבקושי זז וגרוע מכך, בעל הגה רועד. המצב היה כל כך חמור עד שעצרתי פעמיים בדרך כדי לוודא שתקלת הצמיגים לא חוזרת על עצמה, וכל הדרך נאלצתי לשחק עם ההילוכים כדי למנוע ממנו להגיע להילוך הגבוה ולרעוד בצורה מפחידה.
ביום חמישי, לאחר שחזרתי הביתה (במשך שעה וחצי, בגלל איסור עליה לכביש 6 ופקקים בדרך החלופית. בדרך כלל מדובר בארבעים דקות), לחצו עלי להחליף את הזוועה הרוטטת הזאת. נסעתי לסניף של חברת ההשכרה בנתניה רק כדי לגלות שאין להם שם רכבים חלופיים וצריך להגיע לסניף השני שלהם בנתניה. יצאתי לדרך עם עשן באוזניים ומצאתי את הסניף השני. האנשים שם היו די נחמדים והחליפו את הקופסה הרועדת למשהו קצת יותר יציב. לפחות בעיה אחת נפתרה.
מאוחר יותר בערב יצאתי קצת לבלות, ובעודי יושב בחניה במקום נכנס בי מישהו ברוורס. לא האמנתי שהדבר הזה קורה לי. למזלי הרב הדבר קרה במהירות יחסית נמוכה, כך שהנזק היחיד הוא פירוק של הפגוש הקדמי (שגם ככה היה קצת מפורק). לקחתי פרטים מהנהג הפוגע (שאפילו טרח להתקשר היום וניסה לשכנע אותי להמציא סיפורים לחברת ההשכרה) וכנראה שהולכת להיות לי חוויה של תביעת חברת ביטוח. איזה כיף.
אחרי סוף שבוע שעבר ללא תקלות מיוחדות הגעתי לנשר בשבת בלילה (אחרי נסיעה מכביש החוף, כי אם חברת ההשכרה תקבל מכתב מכביש 6 הם יגבו ממני יותר ממה שחברת דרך ארץ תגבה ממני) וגיליתי שגם מכונת הגילוח שלי החליטה לוותר על עבודה תקינה. ניסיתי להשאיר אותה בחשמל במשך הלילה, אבל גם בבוקר היא סירבה לעבוד. מיד נכנסת לאינטרנט והזמנתי מכונה אחרת, אך בגלל בעיה שקורית אצלי במחשב מדי פעם לא קיבלתי מייל אישור (וגם לאתר שהזמנתי ממנו היתה בעית תצוגה), כך שהזמנתי מכונה נוספת מאתר אחר. לאחר שנזכרתי בעניין האימיילים וקיבלתי עשר הודעות שונות על הזמנת מכונות גילוח, ביטלתי את כולן חוץ מאחת והמתנתי.
למרבה המזל, היום נגמר העניין הזה. המכונה הגיעה ואפילו עובדת טוב מהקודמת. לצערי, כשניסיתי להיות אופטימי ולהתקשר למוסך, אמרו לי שאין חדש וככל הנראה ברגע זה ממש יושבים מיטב המוחות בקוריאה ומנסים לחשוב איך לארוז את הצינור המסכן הזה בצורה הנכונה.
ולסיום, השבוע נגמר סוף סוף הסמסטר השמיני ומתחילה חופשת המבחנים. כדי לציין את המאורע המרגש, יש רק שתי עבודות להגשה השבוע. יופי של התחשבות.
יום טוב.
שלכם,
nadavs