הפסקת קשקשת

בוקר טוב לכולם!

מבצע “חיברנו שתי מילים שיצאו באקראי מהמחשב” נכנס היום ליומו השמיני וככל הנראה האחרון. במשך שבוע העמידו פנים המצרים שהטלפון אצלם לא עובד, ואתמול, לקראת ביקורו של הנודניק הרשמי של ארצות הברית, ג’ון קרי (שבינתיים הספיק לבטל את הביקור), הזמינו טכנאי שהכניס את החוט לשקע. בסופו של דבר הם שלפו מהמחשב את הסכם הפסקת האש שנמצא בו עוד משנת 2012 ורק שינו את התאריכים והשעות. הקבינט כבר אישר את ההסכם, בחמאס עדיין מחפשים עט.

בשבוע האחרון הראה החמאס יכולות מרשימות לשגע את פיקוד העורף, ובמטח הגדול של יום ראשון בצהריים הצליח להפעיל אפילו את הצופרים אצלי בבית. מדובר כמובן בשגעון קטן של המערכת של פיקוד העורף, מכיוון שאף ארגון לא היה מבזבז רקטה יקרת ערך (בעבודת יד) על איזור שרובו מורכב משטחים פתוחים. תמיד עדיף לכוון על חדרה, חיפה או חוף הבונים (לא על נתניה, זה מקום מסוכן מאוד).

כרגיל במבצעים כאלה, שני הצדדים השיגו פחות או יותר כלום ושום דבר. עם זאת, הפעם זכינו לקבל את השיר הפנטסטי “זעזע את בטחונה של ישראל” שנמצא בדרכו הבטוחה להפוך ללהיט הרשמי של המבצע ושל הקיץ בכלל. אמנם המילים לא נעימות, אבל הקצב נהדר והעברית במבטא ערבי על שלל השגיאות המצחיקות שנובעות מכך הופכת את השיר הזה למוצלח במיוחד.

מי שעוד הרוויח מהמבצע הזה הוא מוטי אלמוז, שפתאום התברר לכולם שהוא דובר צה”ל. כמיטב המסורת, הוא עלה על מדי ב’ (שנראו נקיים וחדשים כמו מדי א’) ומיד רץ לשטח, כלומר לרוטציה בין אולפני הטלוויזיה. הוא התגלה כדובר סביר בהחלט, שיודע לענות על כל שאלה מלבד זו שנשאלה ובעל יכולת הרדמה גבוהה מזו של מרדים בבית חולים. בכל פעם שהוא פתח את הפה הרגשתי עייפות מתפשטת בכל הגוף ורצון להיכנס למרחב המוגן האמיתי, כלומר למיטה.

לפחות מקום אחד של שפיות היה לנו במהלך המבצע הזה, וזהו הערוץ הראשון. התחייבויות לפיפא חזקות מכל רקטה, ולכן זכינו לצפות בחצאי הגמר ובגמר עצמו בערוץ הראשון (בין התלונות של אנשי הערוץ על כך ש”מובטל = נטל” והשכחה שלהם שגם “עובד רשות השידור = נטל”). אחרי שבחצי הגמר ארגנטינה והולנד היו משעממות כמו צפיה בדובר צה”ל, המאמן ההולנדי קיבל שיעור נחמד בקארמה עם ההפסד בפנדלים והארגנטינאים עלו לגמר. ביום שבת ההולנדים הצליחו להראות לברזיל שגם רצון טוב לא עוזר ושלחו אותם למקום הרביעי עם שלושה שערים.

ביום ראשון הגיע סוף סוף הגמר המיוחל בין השעמום הגדול לגרמניה. בניגוד למונדיאל הקודם, תשעים הדקות הראשונות לא היו משעממות יותר מדי, אבל הארגנטינאים פספסו שערים שגם אני הייתי מכניס, ולכן הביאו אותנו להארכה, שם הגרמנים הראו שהם באמת היו צריכים לנצח ויורם ארבל הראה שהוא קשקשן מדופלם. בסופו של דבר, כצפוי, מרקל זכתה בגביע העולמי והציגה היכרות מרשימה עם כל שחקני הנבחרת.

ולסיום, תקופת המבחנים עדיין בעיצומה. ביום ראשון התקיים המבחן בפיזיקה קוונטית שהוכיח שאם רק רוצים, אפשר לתת מספרים נוראיים ולהגיד לאנשים להתמודד עם זה. בינתיים, אחרי 15 ימים, התקבלו ציונים סופיים בקורס בשקר כלשהו בכימיה, ועכשיו אני סקרן לדעת מה הפתרון של המבחן כדי לראות האם היה פקטור, האם ניחשתי נכון את השאלה שלא ידעתי ולאן נעלמו כמה נקודות.

גם בדיפוזיה התקבלו תוצאות, ובאופן מפתיע זה קרה לאחר פחות מ-24 שעות לאחר המבחן. בחשש רב פתחתי את העמוד בו הוצגו הציונים, ולשמחתי ראיתי מספר יפה שעוזר לי להתקדם עוד שלב לעבר הסמסטר החמישי. נותרו עוד שני מבחנים לעבור ועוד שני מבחנים שעברו ועדיין אין עליהם ציון. המתח בעיצומו.

יום טוב.

שלכם,

nadavs