סיקס פלאגס ישראל

ערב טוב לכולם!

עוד שבוע עבר באמריקה, הפעם בבוסטון ופילדלפיה. השבוע התחיל עם קצת שופינג עם אבא שלי, בעיקר בבסט ביי ברחבי בוסטון. יום לאחר מכן, אחרי ציפיה של חודשיים, פגשתי שוב את דז’ה וו, רכבת ההרים שעברה ממג’יק מאונטיין. בדומה לאנקונדה ולשלוש הכפילות שלה בקנדה וארה”ב (מסתבר שרכבתי על הרכבת הזאת בשלוש ארצות ושתי מדינות של ארה”ב) וכמו שמרמז שמה (ששונה לגוליית, ביזיון), היא מתחילה בעליה אחורה, משתחררת, עושה כמה סיבובים ובסוף עולה בצד השני ועושה את כל הסיבוב אחורה. ההבדל קטן, אבל משמעותי: העליות מהן משתחררת הרכבת אנכיות לחלוטין, דבר שנותן לה מהירות של פחות או יותר 100 קמ”ש.

הפארק עצמו היה טוב מאוד, אבל עמוס במבקרים. הדבר גרם לתורים די מעצבנים וניצול לרעה של התורים לבודדים. לשמחתי, איכשהו הצלחתי לשבת במושב הקדמי של הרכבת המהירה ביותר בפארק (בערך 120 קמ”ש) אחרי שחתכתי קצת את התור עם המסלול לבודדים. לצערי, הטריק הזה לא תמיד עבד ובדז’ה וו עצמה לא הצלחתי לשבת במקום טוב כלשהו.

הצרה הגדולה של הפארק הזה, כמו כל הפארקים, היא המחירים של המוצרים בתוך הפארק. אם מישהו חשב להתלונן על מחירים של בתי קולנוע הוא צריך לבקר באחד מהפארקים של סיקס פלאגס, שם הוא ימצא אוכל באיכות בינונית במקרה הטוב במחיר של מסעדה ממש טובה. וזה עוד לפני שהזכרתי את הלוקרים והמשחקים שהסיכוי לזכות בהם ידוע במדע כ”הסיכוי הנמוך ביותר הניתן למדידה”. אבל למרות כל זה, הפארקים עדיין שווים את המחיר, בייחוד בהשוואה לפארקים בארץ.

ביום שלישי טיילתי עוד קצת בבוסטון ובערב נסעתי למשחק בייסבול של קבוצת הרד סוקס. באתר של הקבוצה היה שם של “החניון הרשמי של הרד סוקס”, אבל לא ציינו שם שהחניון נמצא פחות או יותר בצד השני של העיר. כך יצא שהסתובבתי בעיר בערך ארבעים דקות בחיפוש אחר האצטדיון. אחרי ששאלתי חצי מאנשי בוסטון איך להגיע הצלחתי סוף סוף למצוא את המקום רק כדי לגלות שאחרי משחק יחסית מותח הרד סוקס הצליחו להפסיד משחק חמישי מתוך שבעה.

בדרך חזרה למלון עברתי באיזור בו שוטר הרג עבריין כלשהו באותו יום, דבר שמשך לשם כמה כתבים מהתקשורת המקומית. מבדיקה שערכתי באתר של הערוץ שצילם שם, לא הופעתי בכתבה.

ביום רביעי המשכתי לפילדלפיה, אבל משיחת פייסבוק עם מישהו שגר שם התברר שהזמנתי מלון באיזור לא כל כך טוב של העיר. כשהגעתי לשם גיליתי למה הוא התכוון. רגע לאחר שיצאתי מהאוטו זכיתי לצפות בלא פחות מעשר ניידות משטרה עוברות בכביש ליד המלון. גם בהמשך היום המצב לא השתפר כשעברו שם ניידות משטרה בערך פעם בשעה.

פילדלפיה עצמה התבררה כעיר נחמדה מאוד בתנאי שלא יוצאים מאיזור הדאונטאון. כל חריגה מהכלל הזה מביאה מהר מאוד לאיזורים ששומעים עליהם בחדשות, בדרך כלל רגע לפני ראיון עם שוטר.

אתמול יצאתי מפילדלפיה והגעתי לאלכסנדריה (בוירג’יניה, לא במצרים). בגלל טעות מצערת הזמנתי את המלון היחיד שגובה כסף על חניה וביצעתי הזמנה שאי אפשר לבטל או לשנות בשום תנאי. לשמחתי, עיריית אלכסנדריה לא חמדנית יותר מדי ומאפשרת חניה בחינם מסביב למלון, בחלק מסויים אפילו ללא הגבלת זמן. למלון יש שאטלים לתחנת המטרו הקרובה, כך שהאוטו ישאר ללא שימוש בימים הקרובים.

היום, אחרי שישה ימים ללא רכבות הרים, נסעתי לפארק הקרוב, סיקס פלאגס אמריקה שנמצא במרילנד. התכנון שלי היה ללכת מחר, אבל מכיוון שהפארק עבר למתכונת של סופי שבוע בלבד נאלצתי להתפשר על היום. ימי ראשון הם בדרך כלל אסון בפארקים, אבל בגלל גורם אחד שלא לקחתי בחשבון הפארק היה ריק כמעט לחלוטין: מזג האוויר.

במרילנד, למי שלא יודע, יורד גשם גם בקיץ. עם ברקים, רעמים וכל האפקטים הנלווים. מכיוון שרכבות הרים נחשבות כמקומות גבוהים (וחלקן עשויות ממתכת), אי אפשר להפעיל אותן כשיש ברקים. אמנם הפארק הריק הוביל לכך שהצלחתי לעלות על חמש רכבות הרים בשעתיים, אבל בשעה אחת וחצי, כשאני חצי דקה לפני עליה לרכבת האחרונה שהיתה פתוחה, נסגרו כל המתקנים עד להודעה חדשה. במאמץ רב, אחרי שהפכתי לספוג, הצלחתי להגיע לאיזור בו מוכרים אוכל במחיר מופקע.

בערך בארבע הגעתי לאיזור הרכבת שהיתה חסרה לי, שם התחבאתי מהגשם באחת החנויות וגיליתי חבורה של ישראלים שהתאכזבה גם היא מהגשם (ומהמוזיקה הבלתי נסבלת באיזור. בשעתיים לאחר מכן הסתובבתי איתם, ולשמחתי, רגע לפני שהם עזבו, השמיים התבהרו והרכבות נפתחו מחדש, כך שיכולתי להשלים את הסדרה. לאחר מכן נפרדנו והמשכתי את הסיבוב השני על כל רכבת, הפעם במושב הקדמי.

לשמחתי הרבה, ארבע שעות ההפסקה הבריחו את רוב האנשים מהפארק (מלבד הישראלים, שהתברר שהיו חלק לא מבוטל ממבקרי הפארק), כך שזמן ההמתנה הארוך ביותר שנאלצתי לסבול היה שתי רכבות (ריקות, בהרצה לפני פתיחה). המצב היה מגוחך לחלוטין ברכבת האחרונה שעליתי עליה. ישבתי לבד בשורה הראשונה, בעוד שאר הרכבת היתה ריקה לחלוטין. לאחר מכן עשיתי סיבוב נוסף בלי לרדת בגלל שבתור עמדו בערך שלושה אנשים.

השבוע הולך להיות עמוס בהליכה. שלושה ימים בוושינגטון, משחק פוטבול באיזור, נסיעה לניו ג’רזי, ביקור בפארק הגדול ביותר בחוף המזרחי (סיקס פלאגס גרייט אדבנצ’ר) וביקור באטלנטיק סיטי, הגרסה המזרחית של לאס וגאס. משם, עוד שבוע בדיוק, אחזור לניו יורק לשבוע האחרון של הטיול.

יום טוב.

שלכם,

nadavs