אז למה לי הנדסה עכשיו

ערב טוב לכולם!

אחרי ארבע שנים ארוכות, סוף סוף מיליוני אנשים ברחבי כדור הארץ יכולים להגיד שיש להם יום הולדת. על פי כתבה שפורסמה אתמול בווינט, מיעוט לא מבוטל של אנשים סובלים מה-29 בפברואר, בעיקר כי הוא תאריך הלידה שלהם. מתעלמים מהם ברשויות, חוגגים להם יום הולדת רק פעם בארבע שנים (וגם זה לא תמיד) והחמור מכל – מערכות מחשב רבות לא מכירות בתאריך הזה, כך שהם סובלים מאוד מאתרים כמו פייסבוק שלא מכירים ביום ההולדת שלהם. לכל אלה – שיהיה במזל טוב.

לפני שמונה ימים, כשהבלוג חגג שבע שנים, נתתי לקוראים אתגר – למצוא מהו המשפט שאני לא עומד מאחוריו בפוסט של האחד בספטמבר. אחרי שמיליוני הקוראים ניסו ולא הצליחו (יותר נכון, אף אחד משלושת הקוראים לא ניסה אפילו), אני נאלץ לגלות את התשובה – כתבתי שם שהנדסה היא לא הכיוון שלי, אבל נרשמתי בסופו של דבר ללימודי הנדסה בטכניון.

הסיבה לכך די פשוטה. המקצועות שכולם דחפו אליהם (משפטים, רפואה, ראיית חשבון ושאר נותני השירותים) יכולים להיות נהדרים ומעניינים, אבל הם בדרך כלל כוללים מתן שירות לאנשים פרטיים. לפני ארבע שנים התנסתי בחוויה הזאת בתור קופאי במשתלה והתוצאות לא היו משביעות רצון. מסתבר שעל כל האנשים הנחמדים שמשלמים ואומרים תודה מעפילים המון אידיוטים שכל מאמץ להסביר להם למה המחיר הוא ככה ושהם לא יקבלו הנחה הוא בזבוז משווע של חמצן ומזון.

רפואה היא שאיפה מאוד יפה (ויכולתי להתקבל), אבל היא דורשת התמודדות עם פציינטים והתמודדות עם מערכת הבריאות שהיא, במילה אחת, קטסטרופה. כל ביקור בקופת חולים מזכיר לי למה אסור אף פעם להתעסק עם לקוחות שלא מבינים אפילו טיפה בשירות שהם מקבלים אבל חושבים שמגיע להם הכל.

משפטים וראיית חשבון הם מקצועות נהדרים גם כן, אבל הם דורשים התעסקות עם הרשויות בישראל, ולאלה יש נטיה לשגע את השכל. מלבד זאת, השוק מוצף בעורכי דין ורואי חשבון וכדי לעבוד בתחום צריך לעבור תקופת התמחות שבה מתמחים בהכנת קפה וצילום מסמכים. אם עתיד הקריירה שלי תלוי בכישורי הכנת הקפה שלי, אני בבעיה רצינית.

מכיוון שעל המקצועות ההומניים אין מה לדבר (אני אתחיל תואר בספרות אחרי שהרכבת התחתית בתל אביב תתחיל לעבוד), נשארתי עם המקצועות הריאליים ובהם פיזיקה וכימיה. שקלתי בהתחלה להירשם לתואר בפיזיקה, אבל מחקר קצר העלה שתואר בפיזיקה שקול לתואר בספרות ולתעודת בגרות. הדבר היחיד שאפשר לעשות איתם הוא עוד תואר. מכאן הגיע הצורך להוסיף תואר כלשהו בהנדסה. בסופו של דבר, ההחלטה התקבלה – הנדסת חומרים.

בחירת האוניברסיטה לא היתה החלטה קשה, והורכבה משלושה שיקולים. הראשון היה קלות השגת מעונות (או דיור חלופי), כך נפסלה אוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן הגיע שיקול חשוב לא פחות של מזג האוויר – אני לא אוהב שחם לי, וכך אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ירדה מהפרק. לבסוף נותר להחליט רק לפי המוניטין של האוניברסיטה וכך התקבלה ההחלטה על הטכניון.

באוקטובר אני מתחיל ללמוד, וכך אתם, קוראים יקרים, תוכלו להנות מעוד ארבע וחצי שנים של הנאה ממערכת החינוך הישראלית. עוד ארבע שנים, ב-29 בפברואר 2016, אני אהיה כבר אחרי שבעה סמסטרים, שנה לפני הסוף. מעניין אם יאיר לפיד יהיה אז שר החינוך כמו שהוא מתכנן.

ולסיום, בעוד כמה שעות ממשלת ישראל תתקדם עוד צעד לכיוון מחאה חוזרת בקיץ. אני לא מחסידי תנועת “להפיל את הממשלה עכשיו!!!!!!1 הם חושבים שאנחנו פראיירים!!” (לכל חברי התנועה – אתם כן) ואני גם לא מתכוון להחרים את חברות הדלק (כי סגרתי את באר הנפט שהיתה לי בחצר), אבל המצב האבסורדי שבו יש כפל מס על דלק והעובדה שמיסי הדלק לא הולכים באופן ישיר לשיפור תשתיות התחבורה מצליחים לעצבן גם אותי.

שיהיה לכם 29 בפברואר שמח.

יום טוב.

שלכם,

nadavs