ערב טוב לכולם!
אחרי מעיין יום חופש ביום ראשון הגיע יום שני, ואיתו הדרישה ממני לשתתף בהוצאות האבטחה של הבסיס. מכיוון שאני לא באמת מקבל משכורת שמאפשרת לי להשתתף בהוצאות כלשהן, הצטרפתי לכוחות האבטחה לאחר תדריך רווי מתח ואינטרסים. ללא ספק משהו שאני לא רוצה לחזור עליו. לא בגלל שלא היה מעניין, אלא בגלל שאני לא רוצה לשמור (אופטימיות יתר מצידי, אני יודע).
בתדריך חולקו השומרים לקבוצת שומרי השבוע וקבוצת שומרי החצי שבוע. מסיבות די מובנות, שומרי השבוע מקבלים עדיפות בבחירת השעות. כך יצא שבשעות שש עד עשר, השעות שכל כך רציתי, נתפסו כל העמדות. זה כמובן קרה לאחר שאחד המעופפים משומרי השבוע התעורר אחרי שכבר רשמו אותי בין שש לעשר. הוא הפעיל את זכות הוטו שלו וסולקתי מהשעות שרציתי.
האופציה האחרת נשארה מעשר עד שתיים (כי לא רציתי שוב לשמור משתיים עד שש בהתנדבות. יש גבול להתעללות העצמית). הבעיה היא שהעמדה היחידה שנותרה פנויה בשעות האלה היא המגדל, שבו שומרים לבד. לאחר שמישהו ניסה לקחת לי גם את זה (ללא הצלחה. כשיש התנגשות כזאת בודקים את זמן השירות בצבא, והתברר שהוא התגייס שנה אחרי), נרשמתי לשמירות בין עשר לשתיים. המשימה הושלמה.
בשני הלילות הראשונים השמירה עברה ממש בסדר. חרמונית, גטקס וגופיה ארוכה עשו את העבודה, וסיימתי את השמירות עם אף נושר, אבל בלי סכנת היפותרמיה. ואז הגיע הלילה של יום רביעי. טמפרטורה כמו שהיתה אז באחת בלילה נרשמה ביולי האחרון בקוטב הדרומי. כשחזרתי לחדר אחרי השמירה אצבעות הרגליים שלי איימו להישאר בתוך הנעליים. לקח להן בערך עשר דקות להפשיר בתוך השמיכה. אני עד עכשיו לא מבין איך לא ירד שלג באותו לילה.
מלבד השמירות האלה לא היה משהו מעניין השבוע. למען האמת, לא עשיתי שום דבר חוץ מהשמירות האלה (כי זה מה שקורה בשמירות). לשבוע הקרוב יש פוטנציאל להיות מעניין ומעצבן באותו הזמן. נחכה ונראה.
נתראה שבוע הבא.
יום טוב.
שלכם,
nadavs