קידום לפני סיום

ערב טוב לכולם!

עוד שבוע חסר משמעות עבר על כוחותינו המשרתים אי שם בארץ. למרות שכמעט הלכתי לעשות תורנויות בבסיס אחר, השטות הזאת הומרה בתורנות בבסיס שלי. אחרי הכל, אני לא יכול לבגוד בטבחים שלנו.

הכל התחיל בכך שהייתי צריך לנסוע לאחד מבסיסי חיל האוויר כדי לעשות שם תורנות מטבח. למה, אתם שואלים? כי יש תרגיל בשם ג’ניפר קוברה והוא כולל המון אמריקאים. האמריקאים אוכלים הרבה וצריך מישהו שינקה אחריהם. ומי מועמד יותר טוב ממני או מחברי לגף? כמובן, אף אחד.

אבל התוכנית המופלאה השתבשה בגלל השפעת. הגעתי לבסיס רק ביום שני, יום לפני שנגמרה התורנות. חברי לגף, שבילה שם שלושה ימים (הוא עשה משם יומיות), זכה להפסקות וליציאות שבקריה רק חולמים עליהן. אני, כמו אידיוט, אמרתי שאני אעשה את התורנות בבסיס, כי זה סיפור בשבילי לחזור לשם בבוקר. מסתבר שלא הייתי צריך לחזור לשם בבוקר, אלא רק לצאת משם באחת עשרה בבוקר ביום שלישי. בגלל שוויתרתי על שעתיים של תורנות מטבח בבסיס אחר, זכיתי בשבע שעות בבסיס שלי.

אבל שום תורנות מטבח לא תשבור אותי, גם אחרי שהבטחתי באוקטובר שאני לא חוזר לשם עד שנת 2010. נכנסתי בתשע, עשיתי את עצמי שוטף כלים עד ארוחת הצהריים והטלתי את מרותי על התורנים האחרים שהעיזו להגיד לי איך מסדרים את המדיח (“זו לא התורנות הראשונה שלי”. “כמה מטבחים עשית?” “ארבעה, חמישה”. אין בושה. אני עשיתי בערך חמישה עשר, אם לא עשרים).

קצת אחרי תחילת הארוחה מצאתי את עצמי שוטף תבניות, משימה השמורה בדרך כלל לתורן שעשה הכי מעט מטבחים. אבל בגלל נסיוני הרב במטבח לקח אותי הטבח שאחראי על התורנים ועשה ממני סגן שלו. בעקבות הקידום הזה מישהו אחר שטף את התבניות ואני שטפתי דברים קצת יותר קלים לשטיפה ויותר סימפתיים. אני מת על הטבח הזה. הוא היחיד עד עכשיו בכל צה”ל שאני עושה אצלו תורנות והוא נתן לי מחמאות. תורנויות המטבח שוות את כל העבודה המעצבנת רק בגללו.

הפעם באמת סיימתי את המטבחים עד שנת 2010 (אלא אם נקבל הפתעה בסוף דצמבר). התורנות הבאה: שמירות בסוף חנוכה. עד אז אין לי יותר מדי דברים קשים.

מלבד הדברים האלה, השירות הצבאי שלי מסתכם בבהיה בתקרה, תשחצים, ותקווה שהחיילים החדשים שיגיעו אלינו במקום אלה שעוזבים יהיו נורמלים. ובנים. גם גיליתי משהו מעניין. כשהם יגיעו, מספר השבתות שאני סוגר אמור לרדת בחצי (שבת אחת כל עשרה שבועות). המצב הנהדר הזה קורה בגלל שאני ומי שהגיע איתי לגף הפכנו להיות הבנים הכי ותיקים בגף (יש מישהי יותר ותיקה מאיתנו), ומכיוון שבצבא התנאים נקבעים על פי הותק, חיינו רק ישתפרו. עכשיו רק צריך לקוות שהחיילים החדשים יהיו נורמלים. ובנים.

את השבת הקרובה אני סוגר בבסיס (בתור מובטל שרואה סרטים). ההכנות בעיצומן, וברגע זה ממש אני מכין לי כמה סרטים לצפיה בסוף השבוע. ללא ספק, הולך להיות קשה.

נתראה עוד שבועיים.

יום טוב.

שלכם,

nadavs