39.4

ערב טוב לכולם!

כל מי שהיה מעודכן לגבי התורנויות שלי השבוע (בערך ארבעה אנשים, כי לא עדכנתי שבוע שעבר) יודע שבשעה זו ממש הייתי אמור לעמוד בשער הבסיס עם מישהי קשקשנית ולשמור שלא יבואו אלינו קציני אבטחה ויתנו לנו תלונה. אבל בשל נסיבות מצערות ומכאיבות במיוחד נאלצתי לחזור הביתה מוקדם מהצפוי ולצערי להרוס לאחד מחברי את סוף השבוע שלו.

הכל התחיל ביום שלישי עם כאבי ראש קלים עד בינוניים. לשמחתי לא היתה לנו עבודה קשה מדי בגף, אז לא נדרשתי למאמץ פיזי או מחשבתי קשה מדי. בארוחת הצהריים לא אכלתי הרבה (אולי בגלל הפירה המגעיל, אי אפשר לדעת) ובערב, עם התגברות כאבי הראש, אכלתי ממש מעט (אבל שתיתי שוקו, לא מוותרים על אוצרות כאלה). אמרתי לכולם שאני הולך לישון מוקדם ואז אני אוכל לקום כמו שצריך ביום רביעי.

אחרי ארבע שעות של שינה לא טובה התעוררתי כשהראש שלי מתפוצץ (ככל הנראה גם בגלל כמה חיילים חדשים שיש אצלנו במגורים ומדברים שטויות בכמויות). רציתי לקחת את האקמול שקיבלתי בתור בדיחה על השמירה שצריכה להיות לי עם הקשקשנית, אבל אז נזכרתי שהוא בתוך הכביסה. ביקשתי מאחד מחברי שיביא לי אקמול, ובאופן מוזר לא היה לנו אקמול בחדר (סתם לידע כללי, יש לנו את כל סוגי התרופות האחרים). הוא הלך למרפאה ושם אמרו לו שאני צריך לבוא. הצלחתי איכשהו לגרור את עצמי מחוץ למיטה אל המרפאה ושם, אחרי שערכו לי כמה בדיקות, הודיעו לי רשמית שאני אידיוט ומזל שהייתי צריך אקמול. היה לי חום 38.5. נתנו לי שם הרבה אקמול, אמרו לי לקחת ולחזור למחרת בשמונה.

בשמונה הגעתי היישר אל הרופא שערך כמה בדיקות וקבע כי מדובר בשפעת ומקומי אינו בבסיס. בכמה מילים שהוקלדו במחשב (או כתיאור הרופא: “כבמטה קסם”) נשלחתי הביתה לארבעה ימי גימלים, עד יום שני.
כשהגעתי הביתה, אחד הדברים הראשונים שחיפשתי זו שמיכה. השני זה לישון. אחרי נמנום קל מול הטלויזיה נסעתי לאנשהו וכשחזרתי מדדתי חום. מד החום הראה טמפרטורה גבוהה משיא החום בקיץ במדבר סהרה. 39.4 מעלות צלסיוס. איכשהו הגעתי למטבח, לקחתי אקמול ונרדמתי מול עוד תוכנית משעממת ששודרה באותו זמן.

כך עברו להם כמה ימים בהם טמפרטורת הגוף שלי יכולה להרתיח מים, עד שהיום השפעת סוף סוף נכנעה והצלחתי להוריד את החום מתחת ל-38 מעלות. עכשיו רק צריך לגלות איך מגרדים בתוך הגרון.

יום טוב.

שלכם, עד הזן הבא של השפעת העונתית,

nadavs