קודם כל, להירגע

בוקר טוב לכולם!


אמנם יום העצמאות כבר עבר, אבל בגלל עצלות ועייפות רבה החלטתי שגם היום זה יום טוב לכתוב קצת על יום העצמאות. חוץ מזה, זה היום האחרון של אפריל, תאריך שנראה לי הרבה יותר יפה מהתאריך של אתמול. בשנה שעברה נתתי כאן כמה עצות שיעזרו למדינה הזאת להגיע לשבעים. היום, כהמשך של המסורת שהתחילה, יהיו כמה עצות שיעזרו לה להגיע אפילו לשבעים ואחת.

1. קודם כל, להירגע. כל מי שיש לו גישה למקור מידע כלשהו נמצא בחרדה תמידית. אוכל מרוסס, תרופות שהורגות, אנסים מסתובבים בכל שכונה ואושרת קוטלר. כל אלה ועוד מופיעים בטלויזיה עשרים וארבע שעות ביממה ודואגים לשמור את מפלס החרדה שלנו ברמה הגבוהה ביותר. צאו החוצה, תנשמו קצת אוויר (תתעלמו מהאזהרות התמידיות על הזיהום, האוויר הזה נמצא גם אצלכם בתוך הבית) ותירגעו.

2. להפסיק להיעלב. לאנשים בארץ יש תפקיד: נעלבים מקצועיים. הדתיים בגלל תערוכה של גופות ושפעת החזירים, הערבים בגלל הדגל וההמנון, המזרחים בגלל הקיפוח, האשכנזים בגלל הירידות עליהם בטלויזיה, העניים בגלל העשירים, העשירים בגלל הלא-עשירים, האתיופים כי אמרו להם פעם אחת “לא” והרוסים כי כולם אומרים “כן” ולא “דא”. אנחנו במדינה דמוקרטית, לכל אחד מותר להגיד ולעשות מה שהוא רוצה במסגרת החוק. תפסיקו כבר להיעלב מכל דבר. פוגעים לכם ברגשות? לכו לקבוצת תמיכה.

3. לפתור את משבר המים. ישראל מתייבשת ולא מתביישת – בר רפאלי מתקלפת בשידור. זה באמת לא קשה – יש לנו מקור מים עצום שנקרא “ים”. כל מה שצריך לעשות זה להקים כמה מפעלים להתפלה ובר רפאלי תוכל לחזור לדגמן בגדים במקום אדמות באפריקה.

4. להגדיר מחדש את התפקיד של משטרת התנועה. כרגע נראה שתפקידיה הם לתפוס נהגי פורשה ואופנוענים שנוסעים מהר, ולצידם סתם אנשים שלא ראו תמרור עצור שהציבו בתוך שיח. הנהגים שחותכים אחרים, עוקפים על קו לבן ולא זוכרים בדיוק מה אומר האדום ברמזור יוצאים ללא פגע (אבל פוגעים באחרים). לא צריך הגדלת תקציב, צריך הקצאה נכונה של משאבים.

5. ללמד בבתי הספר. כן, עד כמה שזה נשמע תמוה, תפקיד בית הספר הוא להקנות השכלה ולא הכנה לקורס טייס. המורים היסודיים מניחים את היסודות ומלמדים את התלמידים מושגים בסיסיים, ולאט לאט התלמידים מרחיבים את המושגים האלה ולומדים לחשוב בעצמם. בתיכון ההתמקדות צריכה להיות על הלמידה עצמה, חופש מחשבה, ביקורת ודברים מעשיים (כמו כלכלת בית מעשית, לא תפירה) ולא התמקדות לבגרויות מספטמבר. ככה אולי יצא מכאן דור של אנשים שבשבילם שימוש בראש זה לא רק נגיחות לשער במשחקי כדורגל.

6. לימוד ערבית חובה בבתי הספר. כן, הנושא הזה מספיק חשוב כדי לקבל סעיף משלו. פתחו רגע מפה ובדקו מהן המדינות שישראל גובלת בהן. רמז: לא ארצות הברית, לא אנגליה ולא אוסטרליה, אבל בכל זאת מלמדים כאן יותר אנגלית מערבית. אם אפשר ללמד ילדים אנגלית מכיתה א’, אפשר גם ערבית. ככה אולי יוכל ראש הממשלה העתידי לדבר עם מנהיג ערבי פנים מול פנים, בלי מתרגם ובלי מתווך טורקי שעובר בין חדרים בבית מלון.

7. לשנות את שיטת הבחירות. מה לעשות, ממשלה ענקית לא מתפקדת וקשה לה לקבל החלטות, בעיקר בגלל כל מיני נעלבים מקצועיים ואינטרסנטים. אני לא יודע מה השיטה המושלמת, אבל זו בטוח שיטה שבה מפלגות סקטוריאליות לא יקבלו את תיק החוץ (אלוהים ישמור), הפנים, המשפטים והגמלאים (כי יסגרו את המשרד המיותר הזה).

8. להוציא את הצבא מאיפה שהוא לא צריך להיות. צה”ל לא צריך לערוך פעילויות בבתי הספר, כי בית ספר זה מקום ללמוד בו, לא לפתח מוטיבציה לשירות בסיירת מטכ”ל. השירות או אי השירות בצה”ל לא צריך להכריע אם זמר כלשהו יופיע או לא יופיע באירועים ממלכתיים או עירוניים או בכלל, כי דבר כזה צריך להיות מוכרע על ידי איכות הזמר והמשכורת שהוא דורש, וחוץ מזה, בצבא שיש אליו גיוס חובה, תמיד יהיו יוצאי דופן, דבר שאינו מפחית מהם בשום דרך. השירות בצבא לא מעיד שום דבר על אף אחד (דווקא בגלל שהוא שירות חובה), ואסור למדוד אנשים לפי תעודת השחרור שיש להם (או אין להם).

9. לקיים הבטחות. ראש הממשלה נתניהו הבטיח שהוא יעשה הכל כדי להחזיר את גלעד שליט. גם אולמרט הבטיח, והוא עשה את זה בעקביות במשך שלוש שנים. זה באמת לא קשה לעמוד בהבטחות. אפשר פשוט לקיים אותן או להבטיח פחות. מה שחשוב הם אחוזי ההצלחה, לא כמות הדיבורים. חוץ מזה, לפי חוקי הפיזיקה, דיבורים לא עושים יותר מדי.

10. לעשות שלום. כן, שוב הפנטזיה המוזרה הזאת של האנשים שחושבים שיש עם מי לדבר, שהערבים הם בני אדם ושמלחמה היא גורם הורס ולא מסייע. הרי האנשים שאנחנו קוראים להם אויבים הם אנשים כמונו, שרוצים לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה ולראות את האישה והילדים. גם אם הם תומכים בטרור, הם יפסיקו ברגע שהם יראו שהאלטרנטיבה יותר משתלמת (והאלטרנטיבה, בניגוד לדעתו של אבי בניהו, היא לא אי-הפצצה של חיל האוויר). אנשים, גם אם הם סורים, עובדים לפי אינטרסים. עכשיו צריך מנהיג שיהפוך את השלום לאינטרס.

שיהיה יום עצמאות שמח.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

10 מחשבות על “קודם כל, להירגע”

  1. לגביי הערבית, אתה צודק. זה ממש עצוב שרוב הערבים פה כמעט שולטים בעברית ורוב היהודים בכלל לא יודעים ערבית. מה שכן, השפה הזאת קשה. לי אישית הרבה יותר קל לקלוט שפות באותיות לטיניות. גם בשיעורי ערבית מדוברת ההישגים שלי היו עלובים. אבל זה בהחלט שווה את המאמץ ולא רק בגלל הסיבה שמנית.

    1. עברית היא גם שפה קשה, אבל בגלל שלומדים בבית יודעים לדבר אותה. עובדה, הערבים מדברים ערבית מצויין.
      אם ילמדו ערבית מכיתה א’, אז בכיתה ח’, הכיתה שמתחילים בה ללמוד ערבית היום, תלמידים ידברו הרבה יותר טוב.
      nadavs

      1. ועדיין אם אתה חי עמוק בבועה הציונית ונמנע לחלוטין מביקור ביפו או בטייבה, סביר להניח שלעולם לא באמת תיתקל בערבית. לעומת זאת, אין לך סיכוי להתחמק מעברית.גם אם ילמו מכיצה א’ ערביעת בבתי-ספר, סביר להניח שהשפה תלמד באופן טכני בלב ולא יהיה בה שימוש ארוך טווח בגלל שהילד לא ייתקל בה יותר מדי במהלך חייו (ולא לשמוע את נסראללה בחדשות זה לא נחשב).

  2. ועדיין אם אתה חי עמוק בבועה הציונית ונמנע לחלוטין מביקור ביפו או בטייבה, סביר להניח שלעולם לא באמת תיתקל בערבית. לעומת זאת, אין לך סיכוי להתחמק מעברית.
    גם אם ילמו מכיצה א’ ערביעת בבתי-ספר, סביר להניח שהשפה תלמד באופן טכני בלב ולא יהיה בה שימוש ארוך טווח בגלל שהילד לא ייתקל בה יותר מדי במהלך חייו (ולא לשמוע את נסראללה בחדשות זה לא נחשב).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חזרה למעלה