אחד מי יודע

ערב טוב לכולם!


ליל הסדר חלף ואיתו עוד המון ימי פסח נהדרים, בהם עשרות רצפות נתקעו לי במעיים וחסמו כל סיכוי אפשרי לעיכול. אחרי חמישה ימי שמירה שכללו ארבעים וארבע שעות של עמידה בשער הבסיס, הגעתי להמון תובנות מעניינות.


שלוש עשרה מי יודע? שלוש עשרה אני יודע. שלוש עשרה דקות שלמות היו לי כדי לאכול בליל הסדר. אחרי שלחצנו ידיים למפקד הבסיס, כולם התיישבו במקום וביקשו מהרב למהר, כי יש גם שומרים בארוחה. הרב לא התייחס, ובכך הצליחו השומרים של עשר בלילה לאכול תפוחי אדמה ודג. וזהו.


שתיים עשרה מי יודע? שתיים עשרה אני יודע. שתיים עשרה דקות לוקח לי להתארגן בבוקר. זה כולל לקום מהמיטה (ללא ספק החלק הקשה), ללבוש מדים, לצחצח שיניים ולהתגלח. אז למה בכל זאת קמתי חצי שעה לפני השמירה? למקרה שהעצירות תיגמר. היא לא נגמרה בבוקר.


אחת עשרה מי יודע? אחת עשרה אני יודע. אחת עשרה שמירות, לעזאזל. מיום רביעי בבוקר עד יום שני בבוקר, סך הכל אחת עשרה שמירות בנות ארבע שעות. תענוג צרוף.


עשר מי יודע? עשר אני יודע. עשר היא השעה שבה עליתי כל יום לשמור, פעמיים ביום. עשר בבוקר ועשר בלילה.


תשע מי יודע? תשע אני יודע. תשע פעמים שמרתי בש.ג הפנימי של הבסיס, כך שבפועל תפקדתי כמפעיל מחסומים. תפקיד מהנה מאין כמוהו.


שמונה מי יודע? שמונה אני יודע. שמונה שעות שמירה ביום ושמונה שעות בין השמירות. זה לא כיף גדול. תיקון: זה לא כיף בכלל.


שבע מי יודע? שבע אני יודע. שבע שעות שינה בלילה. זה לא קל, אבל לפחות קמים באור יום (9:30).


שש מי יודע? שש אני יודע. שש בערב זה הזמן שבו הגישו את ארוחת הערב, שכללה בעיקר כלום עם שום דבר. מצות, גבינה, שוקולד וירקות. לצד האוכל גם היו צלחות, סכינים ומזלגות (אבל אף פעם לא כולם ביחד). ארוחת הערב היתה מקור נהדר של מצות לשמירה.


חמישה מי יודע? חמישה אני יודע. חמישה ימי שמירה, ויותר מצחיק מזה, חמישה חברים לשמירה. יוצא שבממוצע שמרתי עם בן אדם אחד כל יום. בפועל הם לא התחלפו בתדירות הזאת, אבל זה היה בהחלט מבדר ומגוון.


ארבע מי יודע? ארבע אני יודע. ארבע שעות כל שמירה. סיוט.


שלוש מי יודע? שלוש אני יודע. שלוש שעות היו לי להשתמש במחשבים בבסיס לפני השמירה, וגם זה ברוטו. בפועל כל פעם נפתח המועדון באיחור. מזל שלא היו הרבה אנשים.


שתיים מי יודע? שתיים אני יודע. שתיים היא השעה בה ירדתי משמירה, השעה שלה חיכיתי במשך כל היום.


אחד מי יודע? אחד אני יודע. אפיקומן אחד, שמצאתי בליל הסדר מוחבא בהגדה (בצורת נייר, לא מצה). עכשיו הגף שלנו זוכה במתנה כלשהי.


שיהיה פסח שפוי ושמח.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 6 לאחד מי יודע
  • אוריה בר-מאיר
    14/04/2009 ב19:03

    אני מציע לשב"כ לאמץ את המצות על מנת לענות את הנחקרים, ואז כשיבואו החבר’ה מהצלב האדום, איש השב"כ ה[לא כל כך]תמים יטען שהוא בסך הכל נתן לנחקר קצת אוכל, ושזו לא אשמתו שלאכול הזה יש תופעות לוואי.
    אין לי ספק שאתה פשוט מעלה את המוטיבציה להתגייס לצה"ל, או לפתח זהות יהודית כלשהי.
    המשך כך.

    הגב
    • nadavs
      14/04/2009 ב19:27

      אם כדי לפתח זהות יהודית אני צריך לאכול אריחים ולחטוף עצירות, אני מעדיף כבר זהות בדויה.
      המוטיבציה לשירות בצה"ל צריכה לבוא מתוך כבוד לחוקי המדינה ופטריוטיות (אצל מי שהיא קיימת). את שאר המוטיבציה צריך לספק צה"ל ע"י כך שהוא ייתן לאנשים המתאימים את התפקיד המתאים ולא יתקע אותם בש.ג אחרי הכשרה מינימלית.
      nadavs

      הגב
      • אוריה בר-מאיר
        14/04/2009 ב20:37

        עזוב אותך מזהות יהודית. אתה היית שם, ואני דיי בטוח שבארה"ב לא מנסים לפתח אצל אף אחד "זהות נוצרית". מעניינן אם בארץ מפתחים בבתי הספר הערביים זהות נוצרית או מוסלמית (חלילה! זה נוגד מדינה יהודית לעזור לאנשים להתחבר לדת שלהם! צריך לחבר אותם ליהדות!).
        אני מתגייס בעיקר מכבוד לחוקי המדינה (את הכבוד שלי אליו צה"ל יצטרך להרוויח מחדש) ומעוד כמה סיבות ששמורות במערכת.
        חג שמח.

        הגב
        • nadavs
          14/04/2009 ב20:45

          נו, אז כנראה שאנחנו די דומים. 😉
          nadavs

          הגב
  • שמש.
    16/04/2009 ב22:43

    אתה משעשע אותי ילד.
    ממש.

    טוב,לך תתקע פיתות ותגיד שלום לעצירות.

    הגב
    • nadavs
      17/04/2009 ב8:45

      אין מה לדאוג, את זה כבר עשיתי. ;-)nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.