“גיבוש” כיתתי

ערב טוב לכולם!

שבוע ארוך עבר על כוחותינו. מבחן או בוחן כל יום, לחץ בכיתה ומשטר לימודים קפדני הציפו את חדר הכיתה שלנו. זה התחיל עם הבוחן בהיסטוריה ביום שני שהוכיח שהמתכון להצלחה בהיסטוריה טמון במטבח. צריך למרוח, והרבה. תארים שלא מוסיפים שום דבר (“בארצות הברית יש הרבה שטחים גדולים ומגוונים” – מהן המילים המיותרות?), התעסקות נוראית באיך לגרום לטקסט להיות ארוך וחזרה משעממת על כל דבר ודבר (“לסיכום…”). לי יצאו רק שני עמודים, ועוד עם הכתב הגדול שלי. לאחרים יצאו ארבעה עמודים עם כתב קטן בהרבה. מישהו סיפר לי שבבגרות הוא כתב רק ארבעה עמודים וקיבל 91. אם הורידו לו אפילו נקודה אחת בגלל שהתשובות היו קצרות מדי, זה כבר עובר את גבול הטעם הטוב.

ביום שלישי התכנסנו בכיתת כימיה אחרי שיעור הבריכה הלפני אחרון לבוחן החמצון – חיזור. אנשים ניסו נואשות לזכור מה זה דרגת חמצון, התווכחו על דרגת החמצון של הפלואור וניסו להבין למה לעזאזל החמצן צריך להיות כ”כ מעצבן ויוצא דופן. הבוחן התחיל והוכיח את עצמו כעוד ארבעה עשר תרגילים שעשינו עשרות כמותם. כל התשובות היו ברורות ולא היה ספק לגבי אף אחת מהן. לפחות בכימיה לא צריך למרוח.

אתמול היה הפחד השני הגדול ביותר, האנסין באנגלית. המורה אמרה שהוא ברמה F של הבגרות (הרמה הבינונית של 5 יחידות). נכנסנו לכיתה באיחור בגלל שהמורה גם לא בדיוק הקדימה והתחלנו את האנסין. מכיוון שאף פעם לא שמעתי על שיטת ה-SQ3R של המורה הזאת והשיטה שהשתמשתי בה עד עכשיו הוכיחה את עצמה כיעילה, ישר התחלתי לקרוא את הטקסט ולענות על השאלות. בעוד אני צובר מומנטום, פתאום הגעתי לסוף המבחן (היא אמרה שלא צריך לעשות את חלק הכתיבה). הסתכלתי על השעון וראיתי שעברו רק 15 דקות, משמע נותרה לי עוד חצי שעה לחלק בין בדיקה של האנסין ובהייה בתקרה. ההקלה הגיעה כשהמורה אישרה לנו לעשות את החיבור (שהיה יותר בכיוון של מכתב רשמי), מה שנתן לי תעסוקה לעשרים דקות אחרי זה. כשהגשתי לה היא שאלה איך היה, ועניתי את התשובה שלי לשני הבחנים הקודמים: “קל”. היא היתה כמובן חייבת לערער לכל הכיתה את הביטחון וטענה שזה היה אנסין טריקי. אני לא יודע כמה טריקים אפשר להכניס בשש שאלות (שאפילו נותנים בהן את השורות למציאת המידע), אבל לעולם אי אפשר לדעת. נראה ביום שני מה יצא.

והיום, בעשר בבוקר, התחיל המבחן במתמטיקה. שתי שאלות, שישה סעיפים סך הכל. כל הסעיפים קלים מאוד חוץ מהאחרון שגרם בעיות לכולם. לבסוף התגברתי גם עליו, למרות שאם צדקתי בשלב אחד, טעיתי בשלב אחר, ולהפך. נראה מה יהיה, בתקווה ביום שני.

ובסוף היום, בשביל לחגוג את ראש השנה ולגבש, ירדה כל הכיתה שלי אל פארק קטן שנמצא בקיבוץ שבו נמצא הבצפר, לארוחת צהריים. אנשים הביאו בשר, פיתות, חומוס וסלט והתחילו להכין. בחזית המנגל נרשמה פדיחה איומה כשהתברר שמביאת הגחלים הביאה חול לחתולים, אבל בעזרת קרשים שהיו בסביבה נפתרה הבעיה הזאת. תוך כדי האכילה, התבררה המטרה האמיתית של הגיבוש הזה. המחנכת. היא התיישבה ליד השולחן בעמדת מפתח השולטת על הבשרים, הסלטים, הפיתות, החומוס והשתייה וניצלה את זה עד תום. הצלחת שלה היתה מלאה בכל טוב כל הזמן. אבל היה ממש כיף. רק החזרה לבית הספר, הליכה של עשר דקות, בעלייה ובחום והלחות הנוראיים של מישור החוף היתה די מציקה.

זהו זה לשבוע הזה. בשבוע הבא יש מבחן בדרגת פאניקה 2 (כשדרגה 1 היא הכי גבוהה), והפעם בתנ”ך. רק חסר מבחן בפיזיקה ואפשר להשלים את סדרת פתיחת השנה.

יום טוב ושנה טובה.

שלכם,

nadavs