בונוס משולש

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
החלק המעצבן של השנה מתקרב בצעדי ענק. מבחני סוף השנה, הפיינאלס. למרות שמדובר בבזבוז זמן ענקי, כי אפשר במקום זה לתת לנו ללכת הביתה שעתיים קודם, האמריקאים לוקחים את הדבר הזה ברצינות תהומית. הם מתחילים להילחץ ולטעון שהם לא זוכרים שום דבר מתחילת הסימסטר.  הם כנראה עדיין לא קלטו את העניין: לא צריך לדעת שום דבר מתחילת הסימסטר. במקרה הנדיר שצריך לדעת, אפשר לדקלם את זה מתוך שינה (כמו ספרדית לדוגמה. נראה אותם מביאים משהו אחד שלא אמרנו כל הסימסטר). הבעיה היותר גדולה היא שעדיין יש לנו בצפר עכשיו. אני חושב שאם מחר היו מתחילים את מבחני הסיכום האלה ומסיימים את השנה ביום שישי הדבר היה נתפס הרבה יותר בחיוב. אבל לא. צריך לשבש את מערכת השעות ולדחוף עוד כמה ימים לפני המבחנים הדביליים האלה. אם למישהו קשה בפיינאלס, כנראה שהוא לא היה בשום שיעור.

ועכשיו למקום שנמצא בלחץ עצום: הבצפר.

במחשבים התחלתי לעבוד על ממשק המשתמש לתוכנת המטריצות שלנו. גם זה שעבד איתי רצה לעשות משהו, אבל אין לי כוח אליו עכשיו. אפשר להגיש את זה ביום שישי איך שזה. אם המורה רוצה לדעת איך זה עובד, שיסתכל בתיעוד שהשארתי בכל חור בקוד. חוץ מזה, אם למישהו קשה להבין מה הרעיון בפונקציה multiplication, הוא לא אמור ללמד שום שפת תכנות.

בחנ”ג היה המבחן המפורסם של סוף הסימסטר: ריצת המייל. הריצה הזאת משום מה תמיד מתבצעת בתנאי ריצה אופטימליים (מעונן, קר, כמעט גשום). בריצה צריך להקיף את המסלול ארבע פעמים בלי למות מעייפות ולקוות שהטיימר של המורה איטי. כמובן שיש את המעצבנים שרצים מהר ואלה שמצליחים לעשות את המסלול הלא ארוך הזה ברבע שעה, אבל אני באמצע. התוצאה שלי באמת לא חשובה. אולי למורה היא קצת חשובה, כנראה בגלל שהוא צריך לחשב כמה נקודות מגיעות לי על זה.

במתמטיקה עשיתי את מבחן המאה ארבעים וחמש. הוא התחיל קל, המשיך קל ונגמר קל. השאלות הרגילות היו ממש בדיחה עם חוקי הסינוסים והקוסינוסים. הוא אפילו טרח להדגיש לנו מתי יש יותר מפתרון אחד. אחר כך הגיעו הבונוסים. בבונוס הראשון נתקעתי לגמרי. בבונוס השני הגעתי לשש כפול שורש שלושים ושמונה ובבונוס השלישי הגעתי לשורש חמש חלקי עשר. רק הבונוס הראשון עשה בעיות. אם קראתי נכון את ההוראות, אני לא רואה דרך לעשות אותו. אם קראתי לא נכון את ההוראות, זה קל מאוד. מעניין אם אכן הופיעה שם המילה הקטנה not, שצריך להדגיש בכל דרך אפשרית, אחרת מפספסים אותה.

בביולוגיה היה עוד מבחן אימה. צמחים. שבעים נקודות, זעקו כולם. ובכן, גם המבחן הזה לא היווה אתגר מיוחד. הוא רק היה ארוך. השחלה של הפרח הופכת לפרי והזרע נובט רק בתנאים מסויימים. את זה כולם יודעים. למה כולם נלחצו מזה? לנלחצים הפתרונים.

באנגלית היה מבחן מסכם בדקדוק, מה שאומר שבזבזנו רבע שעה על העפת אנשים מהכיתה. המבחן, גם פה, לא היה שום דבר מיוחד, אבל הוא העלה תהיות. אחת מהן היתה “המשפטים פה הם מנסיון אישי של הכותבים?”. נראה לי שכל מורה לאנגלית תרמה כמה משפטים מהחיים שלה, כדי שיהיה מעניין. עכשיו צריך להתאים את המשפט למורה. מעניין מה המורה שלי כתבה.

בספרדית שוב התכוננו לפיינאל, מה שאומר שלא עשינו כלום. ישבנו בכיתה ואכלנו שאריות אוכל מאתמול. השיעור נהיה מרתק יותר מיום ליום.

זהו זה לבצפר. מחר יש עוד מבחן בחנ”ג, על זריקה ותפיסה של בייסבול (ללא ספק מאתגר) וכמובן התוצאה של המבחנים של היום. יהיה מעניין.

והמשפט האמריקאי להיום: “Finals”. הנה, התחלנו שוב.

יום טוב.

שלכם,

nadavs