עוד מבחן לרשימה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

יום השואה, שאמור להיות קשור לכל כך הרבה אנשים פה, מכיוון שרובם יהודים, לא צויין פה כלל. אפילו לא רמז. לא היה שום טקס של בצפר, אבל זה לא ממש הטריד אותי. הטקסים בבתי הספר בארץ היו נוראיים. כל שנה אותו דבר. אותו טקסט, אותם ריקודים, אותה מוזיקה, אותו סדר. אחר כך, בחטיבת הביניים, הטקס היה לא יותר מזמן לכמה תלמידים להפריע למורים וזמן למורים להתעצבן. הטקס ביישוב שגרתי בו היה הרבה יותר משמעותי. גם השנה הדלקנו נר זכרון בבית, וגם השנה לא נעמוד בצפירה שתהיה בארץ, ואנחנו מצטערים על כך.

וכעת, במעבר חד, לעוד מבחן שיהיה לי השנה, גם מבחן ממשלתי. בעברית קוראים לו בשם “טסט”, ופה בארצות הברית קוראים לו “מבחן נהיגה”. התאריך שנקבע הוא העשרים במאי, וזאת בעקבות העובדה שמשרד הרישוי פתוח בשבת רק בשבת השלישית של כל חודש, ובאמצע השבוע רק לצאת ממשרד הרישוי ולחזור זה חצי שעה. אני עכשיו הולך להתאמן הרבה על זה, ועכשיו אני יכול להתאמן על זה כמעט כל יום, גם בגלל שהשמש שוקעת בשמונה ולא בשש. עכשיו רק צריך ללמוד איך מפעילים את הווישרים, ואני מסודר.

ועכשיו למקום ההוא שעד סוף השבוע ישגע לי את השכל, הבצפר.

במחשבים היה שיעור מאכזב במיוחד. לא ניצחתי בסוליטייר. ביום רביעי אני הולך לשחק בזה כל השיעור, כי לא ייתכן שמצב כזה יקרה. כ”כ הרבה מזל רע בשיעור אחד זה פשוט לא ייתכן.

בחנ”ג הפעם הלכתי לשחק קצת סופטבול. היום אני מרגיש שהייתי לא רע. הצלחתי לחבוט את הכדור לדשא וכמעט להגיע לבסיס הראשון (לא הרבה הגיעו לשם). בתור מגן הכדור הגיע אלי, בעיקר בגלל שזה שהיה אמור לתפוס אותו הוא אדיוט. כמובן שעד שרצתי לשם החובט כבר הספיק להגיע לבסיס הראשון, אבל הוא נבהל מזה שרצים לכדור ולא המשיך. בסוף המשחק ניצחנו שתיים אפס. שתי הנקודות האלה היו במרחק שלושים שניות אחת מהשניה. ככה זה כשההגנה של הקבוצה השניה גרועה.

במתמטיקה שרטטנו גרפים של פונקציות של סינוס וקוסינוס עם כל מיני מספרים משונים. אח”כ עברנו מהגרף למשוואה שלו. המורה כל הזמן ירד על הספר על השימוש המוגזם בקוסינוס, ואני בדקתי מה יש בהמשך הספר. המורה כבר לא יכול לחכות ליום רביעי, כשנלמד על בעיות מהעולם האמיתי שצריכות גרפים מחזוריים. עדיין לא ברור לי למה חשוב לדעת מה המרחק של אבן בגלגל מהכביש, אבל אולי יש שם משהו שימושי.

בביולוגיה המשכנו עם חסרי החוליות והגענו לפרוקי הרגליים. סרטנים, חרקים, מרבי רגליים ועכבישים מילאו את הדפים שלנו. לבסוף, הגיעו גם כוכבי הים לביקור, וזהו. אין יותר חסרי חוליות. עכשיו צריך לעשות את העבודה הזאת לאחד במאי.

באנגלית התחלנו עם התוצאות של מבחן המקצועיות בחיבור. אחרי שהמורה שלי או מורה לכיתת AP בדקה את החיבור שלי (מהמורה שלי התקבלו מסרים סותרים לגבי מי שבדק את החיבור שלי), התברר שקיבלתי חמש. זה אומר שהחיבור היה מושלם. מעברים, טענות והוכחות היו נוכחים לכל אורכו של החיבור, ולא היו שגיאות כתיב. חוץ מזה, המורה הסבירה לנו כמה אנחנו ברי מזל, כי המורה השניה, זאתי שמלמדת כיתות AP, בד”כ קוטלת חיבורים ואולי חמישה מהכיתה היו עוברים. המורה שלנו העבירה חצי כיתה, אבל את השאר היא כבר לא היתה יכולה להעביר. אחרי השיעור נשארתי לשאול אותה על הבוק ריפורט, ואני פשוט צריך לתת הרצאה קצרה ולעשות את הראיון עם מישהו. זה הכל. נראה מה ייצא מזה. אני לא ממש אוהב הרצאות.

בספרדית המשכנו עם השטויות של החופים וצורות העבר של פעלים. עוד מעט לומדים גם על איזורי סקי ומשלימי פעלים. הולך להיות מרתק.

זהו זה לבצפר להיום. מחר מבחני סטאר, וכך גם ברביעי, חמישי ושישי. ביום חמישי אני אברר אצל המורה למחשבים, המורה שאיתו אני עושה את המבחן, אם מותר לי לצאת מהבצפר בשעתיים שאין מה לעשות. אני סומך עליו שהוא יגיד כן. אם תגיע תשובה של “אני לא יודע”, אני אלך הביתה. אני לא מתכוון להשתזף שעתיים על הדשא.

חוץ מזה, משום מה כואב לי הגב. לא יודע למה. מה שכן, זה נורא, אבל נורא כואב להתעטש.

והמשפט האמריקאי: “Go away, five man”. הקנאה אוכלת אותם.

יום טוב.

שלכם,

nadavs