ספאם בית ספרי

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

כמה כיף לנסוע ביום שבת יפה לנחל נחמד שבסופו יש מפל. אמנם ההליכה לשם קשה ביותר, אבל המפל נחמד ולא מלא אנשים. הם אפילו התקינו שם “תשלום עצמי”: לוקחים מעטפה, שמים שם את הכסף, קורעים את החלק העליון ושמים על השמשה הקדמית. לא ממש הבנו מה לעזאזל רוצים מאיתנו עד שחזרנו הביתה, אז זה לא ממש הטריד אותנו (וזה כלל את העובדה שהחמישה דולר חזרו אלינו).

ועכשיו, לבית הספר שהתחיל לשלוח לי כמויות דואר עצומות.
בחמישה ימים שעברו (שלישי עד שבת) הבצפר הספיק לשלוח לי ארבעה מכתבים (ואם מחשיבים את יום שני בכיתה, תהפכו את זה לחמישה). הראשון הוא עוד מכתב על בחירתי ל”תלמיד החודש” (שיהיה גם להורים, כי יש חשש שאני לא אספר להם). השני היה מכתב שיש לי פגישה עם היועצת לבחירת המקצועות לשנה הבאה (נו, בטח. שלא יהיה סיבוך אח”כ). השלישי היה שאני יכול להירשם לחברות ב-CSF (משהו של קליפורניה). אם אני אקבל שישה סימסטרים של זה, אני אהיה “חבר לכל החיים” (בטח משהו נחמד לרזומה). האחרון היה להורים והוא סיפר להורים שלי שנכנסתי (שוב) ל”רשימת הכבוד” של המנהל. האמת, לא צריך לעבוד קשה בשביל זה. לא להיכשל, להתנהג יפה, לקבל ממוצע של לפחות 3.1 (שלי עבר ביותר מנקודה…) וכעקרון להיות תלמיד טוב. עוד שבוע אני נפגש עם המנהל, אני אודיע לו שהוא מזבל לי את תיבת הדואר. מעניין מה יהיה המכתב הבא (בטח התעודה המדהימה).

ועכשיו, למה שקרה אתמול (בקצרה, כי לא קרה הרבה).

במחשבים הביאו לנו מורה מחליף שהוא או ההורים שלו הגיעו מאיזור סקנדינביה או גרמניה. היה לו מבטא די חזק והוא לא ידע איפה המעבדת מחשבים. למזלו ראיתי את הדלת של החדר פתוחה, נכנסתי וגיליתי אותו שם. אם לא הייתי הולך לשם, הוא היה נשאר שם עד שהוא היה קולט שאפשר ללכת למזכירות לשאול אותם. בשיעור עצמו ניצחתי בסוליטייר והתאמצתי להיראות כאילו אני לומד משהו מהחומר שצריך. נכשלתי בזה באופן חרוץ.

בחנ”ג הלכנו לחדר כושר. חבל רק שהייתי נורא עייף. לא נורא, עשינו רק דברים לא מעייפים במיוחד (וגם זייפנו קצת בהרמת משקולות, אבל המורה לא הולך לקרוא את זה ממילא).

במתמטיקה היה לנו NBQ. יום מדהים שכזה מאפשר לי לפתח שיחות עם אחרים, לעשות קצת שיעורים באנגלית וללמד אנשים מה מיוחד בתאריך יום ההולדת שלי. זה תמיד כיף.

בביולוגיה המורה (שוב) לא היתה. במקום זה, ראינו סרט “מצחיק” על דברים מוזרים שחיות עושות בטבע. מה יש להגיד, פשוט שיא הריתוק היה שם בחדר. רק מצד ימין שלי היו לפחות שתי שיחות ערות (ואני יושב בשורה השניה מימין).
באנגלית בכלל היה מדהים. למזלי, לאף אחד לא נודע על השיחה המדהימה עם המורה, והיא מצידה לימדה את מקבת’ כאילו כלום לא קרה. כבר גילו שהמלך מת, ואישתו של מקבת’ עומדת להתעלף. לא נראה לי שהשיעור מעולם היה כ”כ מותח (והכוונה היא כמובן לשאלת השאלות: “כמה אנשים ישארו ערים?”).

בספרדית המשכנו לראות שרק. אמנם זה בספרדית, אמנם זה לא ברור, נכון שהיה שם הרבה פעמים את המילה בורו (חמור), אבל בסך הכל זו דרך מדהימה להעביר את הזמן שללא הסרט היה עובר בשעמום אחד גדול.

זהו זה לבצפר. חוץ מזה, מחר קורה משהו גדול, משהו מדהים ומרתק. המוני אנשים יבואו בלימוזינות לעיר סגורה, ידברו על השטיח האדום ויגידו משפטי חוכמה (נקווה שאפילו יותר טובים מ”ציפור זה עוף ופרה זה חיה”). השיא יהיה כשאנשים יקבלו פסלונים קטנים של אנשים ערומים ויודו להורים, למפיק, לסוכן ולאקדמיה. אני בטוח שכבר עליתם על זה.

והמשפט האמריקאי הוא “Congratulations”. זו אמנם רק מילה, אבל היא ארוכה מאוד והיא הופיעה על שלושה מתוך ארבעת המכתבים שהגיעו מהבצפר השבוע.  מי ייתן והם ימשיכו להגיע.
יום טוב.

שלכם,

nadavs