!OH MY GOD

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

זהו זה. אתמול זה קרה. אתמול, באופן רשמי, חולקו פרסי ה”או מיי גד”. פרסים אלה נחשבים רמה גבוהה ביותר והם מוענקים רק לאנשים מוכשרים במיוחד, כמו אלה שבאו עם שמלה ועליה מגש או כאלה שבאו עם חצי שמלה. כן, הוליווד צהלה ושמחה, מיסטר אוסקר בא לבקר. אז הסרט קראש (למה התרסקות?! למה?!) זכה באוסקר, חבורת כושים התרגשה והודתה לגדול מכולם, ג’יזס וסטיבן ספילברג לא זכה בכלום. מינכן לא הצליחה, וגם לא הר ברוקבק (שמרנים! שמרנים!). האקדמיה פנתה הפעם לגוון הכהה של העור האנושי. אחרי הכל, אין דבר יותר טוב מלהודות לג’יזסינו שבשמיים.

ועכשיו למקום קצת פחות מעניין, אבל עם יותר הפתעות (וגם הוא מחלק פרסים בזמן האחרון), בית הספר התיכון היחיד בעיר הזאת.

בשיעור מחשבים התברר שהמורה התסכל בדף המידע של בית הספר וגילה שאני אחד מהאלה שאוכלים פיצה ביום שישי. כמו כן, הוא שאל אותנו איך הולך עם הרשימות המקושרות, אבל אני עדיין לא הבנתי למה זה בדיוק מעניין אותי ואיפה ציינתי שזה מעניין. אח”כ באים גם ערימות ותורים, והרשימה עוד ארוכה (ומעצבנת לא פחות).

בחנ”ג לא היה ממש הרבה דברים מעניינים. טוב, אז שמנו משקולות של 10 פאונד בכל צד לתרגיל אחד. טוב, אז הוספנו עשר פאונד לתרגיל אחר. אם אתם ממש רוצים, הוספנו גם חמישה פאונד בעוד תרגיל. אבל זהו! לא עוד! חוץ מזה, מחר הפרטנר המרושע שלי בורח לתחרות מתמטיקה (AIME, הרבה שאלות, שלוש שעות, סיכוי קטן) בזמן שאנחנו הולכים לרוץ מסביב למסלול הריצה המדהים של בית הספר. הולך להיות מעניין.

במתמטיקה היה עוד פעם NBQ. המורה התעצבן על זה שאנחנו לא שואלים שאלות, התלהב מהמבחנים של עצמו, עשה טעות גורלית באחד מהם (שאלה עם שתי תשובות, לא נחמד) ופתר שאלת אקסטרה קרדיט וכמו כן, נתן לנו שוב ארבע נקודות בונוס במבחן. הפעם אני לא מוותר לתשעים ותשע. אני אבדוק כל שאלה ושאלה עד שהיא תקיא את נשמתה מרוב בדיקות.

בביולוגיה התחלנו ללמוד על קטלוג של אורגניזמים לפי שמות, סוגים, משפחה ועוד כל מיני שטויות. טקסונומיה זה לא מעניין כמו שזה נשמע, ופילוס קאטוס זה שם נורא מעצבן לחתול. זה נשמע יותר מדי כמו קקטוס (שמי שלא יודע, ממש לא דומה לחתול).

באנגלית שוב היה שיעור מרתק. זה לא היה סתם שיעור, זה היה שיעור טלפוני (המורה מתקשרת לאבטחת בית הספר). שיעורים כאלה אין לנו הרבה, אבל שיעורי איומים והתקדמות בקצב מהיר לפני מבחן היו ועוד יהיו. מקבת’ הולך להיות מלך ולנו הולך להיות מבחן. זה ממש לא הוגן (לא נורא, מקבת’ מת בסוף).

בספרדית שוב בילינו את כל השיעור בלעשות עבודה חסרת תכלית על תרגילים מפגרים שברור כמה כל אחד יקבל בהם. מי שלא יודע איך כותבים לישון בספרדית לא צריך להיות בכיתה (זה ספרדית 2! לא 1! זה הבדל ענק!!).
זהו זה לבצפר. אני תמיד רוצה לכתוב את זה בפעם האחרונה, אבל אני אחכה שנתיים וחצי בשביל זה. בינתיים נסתפק בהנחה שזה הכל להיום.

עוד 12 ימים ליום הגדול, 4 ימים ליום הפיצה, מאה ימים ליום קצת פחות גדול ובערך שלוש מאות חמישים יום ליום ממש ממש טיפה פחות גדול מזה של עוד 12 ימים.

והמשפט האמריקאי: “!Oh my god”. מי ייתן והם ימצאו חיים.

יום טוב.
שלכם,
nadavs