סוף עונת ההוריקנים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

אז זהו זה. חודש נובמבר עומד להיגמר, ואיתו עונת ההוריקנים. ממחר, הראשון בדצמבר, אין הוריקנים יותר עד העונה הבאה. לא שהם צריכים עוד, הם כבר עברו לאותיות היווניות, סימן שנגמרו להם השמות הנורמלים. נראה שכל שנה השמות רק יוצאים מהרשימה. בכל מקרה, האפריקאים (אלו שגרים במקור ההוריקנים) התעדכנו, ועד עונת ההוריקנים הבאה הם לא מייצרים יותר סופות. מעניין מה יקרה אם פתאום יצוץ עוד הוריקן. בטח הממשל לא ייקח אחריות, יהיה מרד תושבים ומלחמת אזרחים עקובה מדם (אלא אם הוא יפגע בעיר חשובה כמו מיאמי, ואז הממשל ישלח טונות של אוכל ומים לאיזור).

ולמרות עונת ההוריקנים שחולפת והקור הנוראי שתקף אותנו, בתי הספר ממשיכים להיות פתוחים, ואני מחוייב ללכת אליהם. הנה מה שקרה היום בבצפר אמריקאי שלא חווה הוריקן מימיו:

בשיעור חנ”ג עשינו את הדבר הרגיל שלנו של ימים ארוכים: לרוץ כמו מפגרים. להפתעתי, הגעתי שישי (מההתחלה, לא מהסוף, רשעים). בהחלט הייתי מרוצה מעצמי. אחרי הריצה המעצבנת באיזור היחיד שאין בו רוח אף פעם, עברנו למגרש הכדורסל. אחרי קריאת שמות זריזה (שוב), המורה הכריז על הקבוצות. מסתבר שאני אפילו לא ברירה אחרונה. אני הייתי בקבוצה שהמורה בחר. שתי הקבוצות הראשונות ינצחו בכל המשחקים נגד הקבוצות האחרות, כי שם נמצאים השחקנים הטובים. בקבוצה שלי, יש בערך שניים שמשחקים ממש (מתוך שישה) כל השאר הולכים במגרש כמו זומבים. לפחות לא צריך להתאמץ הרבה.

בשיעור ביולוגיה ראינו סרט על האנשים שגילו את המבנה של דנ”א. איך רוזלין פרנקלין עשתה את כל הניסויים, ושני האחרים, שזכו בפרס נובל גנבו לה כמה תמונות והרכיבו מודל. האנגלים הסקסיסטים והמפגרים האלה. היה שם גם אמריקאי, והוא היה טיפש כמו שאפשר לצפות מאמריקאי. בסוף השיעור המורה תלתה ציונים. התברר שבעקבות המבחן הזה ועוד כמה אחרים, הציון שלי קפץ לציון עם ספרה אחת, 99. זה הציון שישלח לתעודה הקרובה, זאת שיש בה רק S, N או U. למזלי, אף אחד לא צעק את זה כמו מפגר הפעם.

בשיעור ספרדית המורה נכנס להתקף בחנים שלא נראה כמותו. הוא נתן לנו ארבעה בחנים ברצף. כמובן שכולם היו קלים, אבל פאניקה של אמריקאים זה משהו ששווה לראות. כמו כן, הפרסי מולי רוצה שאני אעזור לו. אמרתי לו שאני לוקח סנט לאלפית שניה. לא נראה לי שהוא אפילו יודע לחשב שזה עשרה דולר לשניה.

זה מה שהיה היום בבצפר. מדהים כמה דברים קורים בארבע וחצי שעות ושש דקות של לימודים. מדהים כמה שטויות ביום אחד.

ברגע זה ממש שר האיש שאמרו שהוא מת, פול מק’קרטני, באצטדיון סטייפלס בדאונטאון. מעניין אם גם את זה משדרים לחלל, או שלאסטרונאוטים כבר נמאס לראות טלויזיה באיכות גרועה.

והמשפט האמריקאי להיום: “You should tutor me”. הוא טועה, אני לא צריך ללמד אותו כלום. אם הוא רוצה, אז כמו שאמרתי: סנט לאלפית שניה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs