נדב היה בארה"ב

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

מכיוון שאתמול לא הזדמן לי לעדכן (בגלל שעשיתי משהו) והתגעגעתי למסך העריכה המדהים (טוב, אני רואה בערך שמונים כאלה ביום) החלטתי שהיום אני מעדכן, ויהי מה. בגלל שלא היה מה, הנה מה שקרה ביומיים האחרונים (מלבד העבודה על המשחק החדש והמפגר שבניתי):

בשיעור מחשבים קיבלתי אתמול את המבחן עם 95 סגול וגדול, בדיוק כמו שהמורה אמר. כמובן שמיד הפכתי למורה פרטי ומקור לדיבורים על למה עברית זו שפה קשה, אבל זה היה נחמד, ואימון באנגלית. היום עשינו בדיקה מה ההסתברות שאחד ועוד אחד זה שניים (למורה שלי יש קשרים עם חוצנים). מסתבר שההסתברות היא 74.2%. מדהים מה שאפשר לעשות עם מחשבים וג’אווה עם קו מחשבה בעולם אחר.

בשיעור חנ”ג אתמול בחרו קבוצות. עדיין אין לי מושג באיזו קבוצה אני, אבל ברור לי שמי שבחר בי הוא או אדיוט או שהייתי ברירה אחרונה (הסתברות די גבוהה, אגב). היום רצנו, וקרו שני דברים: אחד, קיבלתי כאב נוראי בצד של הבטן, והשני היה תרגיל של יריות בבצפר. במקרה כזה צריך להכנס לתוך חדר ולנעול אותו לגמרי, למקרה שיש יריות בבצפר. כמובן שלא היה כלום, אבל בגלל זה כמעט איחרתי לשיעור מתמטיקה.

בשיעור מתמטיקה המורה עזר לאנשים בבעיות עם לוגריתמים וכמעט, אבל כמעט אמר Mooz. בכל מקרה, השיעור היה מספיק מצחיק כדי שאני לא אשתעמם (כי גמרתי את כל השיעורים עד יום חמישי). המורה למתמטיקה פסיכי לגמרי, אבל הוא מתאים באופן מדהים לעבודה שלו. למען האמת, כולם מתאימים.

בשיעור ביולוגיה אתמול היתה המורה המחליפה עם סיפורי החיים, אבל במקום סיפור על הילד שלה שבטח כבר נחת על הירח, ראינו פורסט גאמפ, רק שלא יכולנו לסיים (כי מישהו החליט שהשיעורים יהיו רק 52 דקות). בשיעור היום למדנו על DNA וקיבלנו את תוצאות המבחנים. התברר שהציור המדהים שלי על החלק השני של מיוזה היה נכון, ובגלל ששמתי תוויות אפילו קיבלתי עוד נקודה, מה שיצא 6. בגלל שהמבחן היה קל, יצא שהסכום הכולל של נקודות היה 51 מתוך ה-45. חישוב קצר של אחוזים (חלקו בתשע והכפילו בעשרים) או הצצה קטנה ברשימות בצד מראה שזה 113 אחוז. בתור שכזה, זה נכנס באופן אוטומטי לרשימת הציונים הגבוהים שלי מאז ומעולם למקום הרביעי (אני מדבר כאילו זה הרבה זמן כשזה בסה”כ 9 וחצי שנים). זאת שמאחורי שוב קיבלה את הציון הרגיל שלה, D, שכנראה אומר שהיא טיפשה (Dumb). היא כמובן היתה חייבת להפיץ את הציון שלי ברבים (כשאני ניסיתי להסתיר אותו), ולתת לי הרגשה כאילו אני ממש מיוחד ואני צריך להתלהב. אני כבר מזמן הפסקתי להקשיב לה, אז זה לא ממש מעניין.

בשיעור אנגלית אתמול הלכנו למעבדת מחשבים לברר מקצועות לעתיד. התברר שאני מתאים להיות מדען רפואי, ואין סיכוי שאני אהיה מורה (בשום גיל של תלמידים). אמנם היו חסרים שם כמה דברים, אבל הניתוח אישיות די קלע למטרה. אני אכן אוהב לעבוד לבד (ולמורת רוחי נותנים לפעמים עבודות קבוצתיות), אני אוהב שדברים מסודרים (בסדר שלי, שהוא די מבולגן) ואני גם אוהב לעבוד בשיטה סיסטמטית, אחרת אני די הולך לאיבוד (או מתחיל לשאול שאלות שמסדרות לי את הדברים). היום לעומת זאת, בעקבות הקריאה של הסיפור “A Dill Pickle”, זכינו במחזה מדהים. מורה לאנגלית מביאה מלפפונים חמוצים לכיתה. אני כמעט מתתי מצחוק, המפריעים כמובן ניצלו את זה בפתח להפריע למורה ולקבל עוד הפניה למנהל (אחד מהם כבר הגיע לארבע).

בשיעור ספרדית עבדנו על הפרק החדש והמדהים (איך מגיעים לבצפר). כמו כן, המורה דחה את אותו בוחן פעמיים. מאתמול להיום ומהיום למחר. מעניין אם גם מחר הבוחן יידחה או שהפעם נסיים את זה אחת ולתמיד. חוץ מזה, כמעט שברתי שיא אישי: קיבלתי שישה איי ביומיים. ארבעה אתמול בתרגילים מהספר, ועוד שניים היום על תרגום. המקום היחיד שקיבלתי יותר היה במבחנים, שם הוא נותן איי כמעט על כל תשובה נכונה לתרגילים.

זהו לבצפר ליומיים האחרונים. מחר יש הופעה של פול מק’קרטני, שמכירת הכרטיסים אליה התחילה לפני חצי שנה ונגמרה לפני חצי שנה פחות שעה. המוני אמריקאים ומעריצים של פול מק’קרטני כבר בהיסטריה (כולל ההורים שלי), והסיכוי שישאר מקום פנוי מחר באולם סטייפלס הגדול (איפה שמשחקים הלייקרס) הוא אפסי. עוד תופעת עדר אמריקאית.

והמשפט האמריקאי להיום: “Do you feel special about it? Because you should feel”. לא רוצה להרגיש מיוחד, נמאס לי שעושים ממני אלוהים.

יום טוב.

שלכם,

nadavs