בית ספר של נכים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום שמתי לב למשהו נורא מוזר בבצפר: יש בו המוני נכים. אני לא מדבר על הנכות הטבעית של האמריקאים (חסר להם איבר כבד שנמצא בראש), אלא על נכויות של אנשים שיש להם את כל האיברים, רק שיש להם בעיה עם השימוש בהם. לדוגמה, יש שני אנשים על כיסא גלגלים, לפחות שניים עם צליעה קשה וזה שיושב מאחורי בשיעור אנגלית ושומע מוזיקה בצ’כית עבר תאונה, ככה שהיד שלו מלאה גבס והוא לא יכול להזיז אותה. לאט לאט האנשים בבצפר מאבדים את יכולת התנועה שלהם, וזה לא ממש נעים לראות את זה. אם אני הייתי המנהל של הבצפר, הייתי מזמין הרבה צבע כחול. אחרי הכל, אנשים לא סתם משלמים מאתיים דולר לשנה לחנייה בבצפר.

ועכשיו, לשאר הדברים שקורים במקום שהופך לאט לאט לבית חולים שיקומי, הבצפר.

בשיעור מחשבים הלכתי למעבדת המחשבים. כשהגעתי לשם, היא היתה ריקה לגמרי. התברר שבסוף לא הולכים למעבדת המחשבים, אבל זה גרם לי לאחר. המורה לא ירשום את זה כאיחור, כי הוא גם דיבר בטלפון וזה גם היה איחור של שתי שניות, אפילו המקרן עוד היה כבוי. אחרי שהוא הדליק את המקרן דיברנו על הפרוייקט של התאריכים שהיה ממש קל, ועל שאלה כלשהי שנשאלה ע”י מישהו חכם בכיתה, ולפחות היתה שאלה נורמלית. גם השואל הכפייתי נכנס לתמונה, אבל הפעם הוא לא דיבר הרבה. יש גבול.

בשיעור חנ”ג שוב שיחקנו במשחק שהומצא בגלל שלמורה לחנ”ג אמריקאי שחי מזמן ירד גשם על המגרש בייסבול. המשחק הזה נקרא גם כדורסל. עשינו שוב אימונים על צעד וחצי ושוב שיחקנו. עוד שבעה שבועות לימודים עד סוף הסימסטר ועד שנפטרים מכדורסל. רק צריך ללמוד לכדרר נכון.

בשיעור מתמטיקה המורה החזיר לנו את המבחנים. הפעם הוא התעכב בגלל שהוא עזר למישהי, מה שגרם לעוד יותר מתח. אני לא רציתי לקחת עותק של התשובות, אם הכל נכון זה סתם בזבוז נייר. אם יש טעות, אני כבר אגלה מה היא מהאחרים, ככה שאני יכול לתרום לחיסכון בנייר בעולם. בסופו של דבר התברר שקיבלתי 103 (כי העמוד של המחשבון נחשב כמו בונוס מכיוון שהוא היה כ”כ קל). המורה לא נתן לי ממילא דף של התשובות, הוא אמר “אתה לא צריך” וחייך. ללא ספק, המורה הכי טוב לאלגברה שהיה לי אי פעם. בשיעור היום גם התחלנו לוגריתמים, ככה שהמורה בעננים. ביום רביעי הוא בכלל יהיה מאושר, כי עושים תכונות של לוגריתמים. והדף המדהים שלו עם 84 תרגילים בלוגריתמים, זה אמור להיות ממש מרתק. נראה אם הוא יסביר את זה יותר טוב מהמורה בכיתה ח’.

בשיעור ביולוגיה דיברנו על כל מיני דברים. רבנים שנפטרו, התאבדויות, קרינה מפצצות גרעין, הנטיות המיניות של שחקני הכדורמים ולבסוף גם על מיוזה, אבל זה היה חלק קטן מהשיעור. בסוף השיעור גם ראינו את הציונים שלנו, ואני יכול להגיד בבטחה שאני אחד מאלה שקיבלו A. אין לי מושג מה הציון כי לא הספקתי לראות את המספר, אבל זה לא משנה. ביום שני אני אדע גם מה קיבלה הטיפשה שיושבת מאחורי ומה קיבלה חברה שלה. הממוצע שלהן אמור להיות פחות משבעים.

בשיעור אנגלית קראנו סיפור משעמם. מכיוון שהקבוצה המציגה לא הגיעה, המורה הקריאה לנו סיפור על ילדה גנבת וכל מיני שטויות כאלה. אני לא אלאה אתכם בפרטים, רק אגיד שהיה משעמם, כרגיל.

בשיעור ספרדית התבררו הציונים של הכיתה. המורה סיפר שרק תלמיד אחת מכל הכיתות שלו קיבל מאה, וזה אני. לאחר מכן הוא ביקש מכולם למחוא כפיים, משהו שאני שונא במיוחד. זה נורא, אבל נורא מביך. לבסוף כולם קיבלו את המבחנים, השתתקו ואז ראינו את מלך האריות בספרדית. קוראים לזה El Rey Leon, נסו לנחש מה אומרת כל מילה.

זהו להיום. סוף סוף גם הגיע סוף השבוע, שלאחריו יגיע שבוע לימודים מקוצר במיוחד. כן, חג ההודיה מתקרב.

ולסיום, המשפט האמריקאי להיום: “Give him a hand”. אני ממש לא אוהב שמוחאים לי כפיים (אלא אם עשיתי משהו ממש גדול וחשוב). לא צריך לברך מישהו על ציון במבחן, זה נורא מפגר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs