למחלקת זמן הקש טמטום

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
היום הבצפר סיפק שפע של חוויות. מחיבור וחיסור של זמנים ועד ילד שבוכה בלי הפסקה. אכן, בית ספר זה מקום מאוד מעניין, כל עוד יש לך את המורים הנכונים, מה שלא תמיד תקף לגבי.
אז זה הסיפור פחות או יותר:
השיעור מחשבים הגיע, ואיתו גם הפתעה: מישהו נחמד טרח להוציא את כל המחשבים מהחשמל. חבל רק שהגאון לא חשב מספיק, והוא ניתק את הכבל מהצד של המחשב. אם הוא היה שם שם מים, היינו גם מגלים מי זה. אבל מים לא היו, המחשבים חוברו מחדש והתחלנו לעבוד.
המשימה שלנו היתה לבנות מחשבון זמן. המורה סיפק את מה שמוצג למשתמש, המקום להכניס בו את הזמן שרוצים, טיפול בהפרדה לשעות, דקות ושניות ודברים כאלה. אנחנו היינו צריכים לכתוב את מחלקת הזמן (בג’אווה הכל בנוי על “מחלקות”) שתטפל בחיבור וחיסור עצמם, אכסון של הזמן, ושטויות כאלה. בסך הכל חמש פונקציות, שבשלוש מהן אין אפילו מה לחשוב. לא משהו מסובך. לפחות לי.
אחרי שסיימתי את החיבור והחיסור, העברתי את השעון שלי לתבנית של 24 שעות, גם כי לא היה לי כוח להתחיל להתעסק עם am ו-pm, וגם בגלל שאני לא אמריקאי, ואני לא אוהב את השיטה הזאת. במקום זה הוספתי ימים, מה שהוסיף קצת עניין לתוכנית. בסוף השיעור גיליתי שאני היחיד בכיתה עם מחשבון מתפקד. כל השאר הסתבכו שם, וימשיכו מחר. אני לעומת זאת, אנסה לנצח את הסוליטר. היום לא הצלחתי וזה מעצבן אותי.
בשיעור מתמטיקה למדנו שני דברים קלים. אחד, פונקציות ריבועיות ויחסי הידידות שלהן עם ציר איקס וכמו כן למצוא משוואה ריבועית לפי שלוש נקודות עליה. אם זה קשה, אני לא יודע מה זה קל. אם זה כל החומר, המבחן הולך להיות קל כמו הקודמים.
באנגלית עשינו את המבחן על הסיפור המדכא שקראנו. המבחן היה מאוד קל, חוץ משתי שאלות שהתלבטתי בהן. לאחר מכן המורה נתנה לנו את הציונים במבחן על המחזה. איכשהו הצלחתי להשיג 76, שעם העלאה של עשר נקודות כמו שהיא תמיד עושה (או לא עושה) זה יוצא 86. עברתי את המבחן בשלום. ואם אתם רוצים הוכחה שהמבחן בלתי אפשרי – זה היה הציון הכי גבוה. תעשו חשבון לבד.
לאחר מכן עברנו לסיפור הבא על ילד שלא מפסיק לבכות ולאוצר מילים לשבוע הבא. הכותבים של הספר לא היו יכולים לבחור מילים יותר מוזרות. לא שמעתי בעבר 90% מהמילים, ולא נתקלתי בהן בשום ספר. המורה צריכה לבחור מילים שיש לנו סיכוי לעבור איתן את המבחן. זה לא הוגן ככה.

זה היה סיכום בית הספר להיום. לא היה שום דבר מעניין אחרי זה, חוץ מזה שהתקשרתי למוקד החנייה העירוני. אחרי ששמעתי שם הרצאה במשך חמש דקות, נאמר לי שאני יכול ללחוץ בפעמים הבאות על אפס בשביל לעקוף את זה. באותו רגע רציתי לחנוק מישהו. כשנתתי את הפרטים לחנייה, החכמים האלה ביקשו ממני פעמיים את הפרטים של המכונית. פעם לחניית יום ופעם לחניית לילה. חשבתי שאני עומד להתפוצץ מצחוק.
והמשפט האמריקאי להיום: “You can skip this message next time by pressing zero”. המשפט הזה לבד הצליח לשגע אותי.
יום טוב.

שלכם,
nadavs