נדב נוהג בארה”ב

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!


היום הגדול הגיע. היום התחיל השימוש שלי בפרמיט, ומהיום הוא תקף עד ה-15 לאוקטובר 2006 או עד שאני עושה רשיון. היום ישבתי בצד שמאל הקדמי של המכונית, וסוף סוף עשיתי שם משהו רציני, כמו ללחוץ על הגז ועל הברקס, לסובב את ההגה (רק אחרי שמאותתים) ולהסתכל על המראות. כן, נהגתי במכונית נורמלית (כי קארטינג לא נחשב) בפעם הראשונה בחיי, ותאמינו לי, זה היה טוב.


בשלוש וחצי ירדתי למטה וגיליתי איזו בחירה גרועה עשיתי. היום אנחנו מסיימים מאוחר, ככה שבשלוש וחצי היה ליד הבית שלי (שקרוב לבצפר) עומס אדיר. בגלל הדבר הזה, המורה הסיע אותי למקום שקט ונידח, ושם החלפנו מקומות. כיוונתי את המראה הקדמית והזזתי קצת את הכיסא (המראות צד היו בסדר כבר). התיישבתי והמורה התחיל להסביר לי כמה דברים חשובים. הימני זה גז, השמאלי זה ברקס. אפשר להזיז את מוט ההילוכים ממצב פארקינג רק אם לוחצים על הברקס, וכדי לעבור מדרייב לרברס צריך גם ללחוץ על הברקס, אחרת הכפתור פשוט לא נלחץ (טריק חכם מאוד). אחרי שהבנתי מה צריך בכלל לעשות והכל היה מוכן אותתתי (מילה עם יותר מדי ת’) שמאלה והשתלבתי בתנועה (שלא היתה), אבל רק אחרי הצצה מעבר לכתף.


בהתחלה לא ידעתי מתי כדאי לעצור, ככה שהיו לי עצירות די זוועתיות. לאחר כמה נסיונות הצלחתי לעצור את המכונית במקום הנכון ובלי לעוף קדימה יותר מדי. מכיוון שהמורה לקח אותי למקום מלא בתמרורי עצור, היו לי שם מלא הזדמנויות לתרגל לחיצה על הברקסים. לאחר שהמורה חשב שהבנתי את העניין של הנסיעה ישר, התחלנו לתרגל פניות. קודם כל ימינה. מאותתים מאה פיט לפני הפניה (אין לי מושג מה זה מאה פיט, אבל נראה לי שהאיתות שלי היה במרחק טוב), עוצרים עצירה מלאה, נוטים קצת ימינה וכשמגיע תורי מסובבים את ההגה חזק ימינה, ואז נותנים לו להתגלגל חזרה. אחרי תיקונים קטנים (בעיקר משיכה חזקה ימינה שלי, כל השיעור) אפשר ללחוץ על הגז ולהגיע למהירות המתאימה, 25 מייל לשעה. בהתחלה הייתי די חסר ביטחון, אז לא עברתי את ה-20. לאחר שלמדתי את העקרונות הבסיסיים (ואני איש טכני לא רע), הגזמתי קצת והגעתי ל-30. המורה תיקן כמה דברים קטנים, ואז עברנו לפניה שמאלה.


זה די דומה לפנייה ימינה. אני צריך לאותת, לחכות לתורי (במקרה וזה צומת עם תמרור עצור), להתקדם קצת, ואז לסובב את ההגה חזק שמאלה, לתת לו להשתחרר ולתקן נטיות. עשינו מלא ריבועים ושמיניות בשיטה הזאת. ריבוע זה כשפונים בכל צומת שרואים לאותו כיוון. שמינייה זה כשמחליפים מדי פעם. אחרי שהוא חשב שהבנתי מספיק את הרעיון, הוא לקח אותי לכביש ראשי.


כביש ראשי פה זה לא כמו בארץ. פה יש שלושה מסלולים לכל כיוון, הרבה תנועה ולפעמים סיבובים. למדתי להחליף מסלולים. מאותתים, מסתכלים במראה האחורית ובמראה בצד שרוצים לפנות אליו. במקרה ששתיהן ריקות, מסתכלים מעבר לכתף. אם גם שם הכל יפה, עוברים מסלול. המורה בשלב כלשהו אמר לי לנסוע במסלול השמאלי (שהוא המהיר). אמנם היו רגעי אושר של שלוש שניות שהגעתי לארבעים מייל לשעה (טיפה מעבר למהירות המותרת), אבל הם הועלמו במהירות ע”י התנועה הכבדה והמוני הרמזורים.


הרמזורים הם נושא בפני עצמו. בפנייה ימינה כשאני מגיע לרמזור ירוק אני צריך להאט ולבדוק שאף אחד לא נכנס לי למסלול. בפנייה שמאלה צריך להכנס לצומת ולחכות עד שלא תהיה תנועה מלפנים. שיטה גאונית ממש. חיכיתי באמצע צומת עמוס עד שהרמזור מולי ייתחלף לאדום, ואז הייתי צריך לעבור מאחורי חכמה אחת שהחליטה לגנוב רמזור (אם כי לדעתי היא עברה באדום מלא). הכי אהבתי את הפניות של החיצים, שם זו פנייה “מוגנת”, ככה שאף אחד לא יבוא מולי ולא יהיו לי הולכי רגל בכיוון שאני נוסע. בצומת אחד ענקי לא הספקתי לעצור ונכנסתי לשם בחץ צהוב. זה מותר (כי לא היה לי זמן לעצור בבטחה), אבל כדאי להמנע מזה (או שישימו אזהרה לפני שהורגים לי את החץ שלי!).


וכמובן, אין שיעורי נהיגה בלי ברקסים מהמורה. היו לי בערך ארבעה או חמישה ברקסים ממנו, בעיקר בגלל שלא לחצתי מספיק על הברקס. כמו כן, שמתי לב הרבה יותר לעברות תנועה, בייחוד לא לאותת בשינוי נתיב, אי עצירה בתמרור עצור (זה חמור מאוד) ואי ציות לזכות קדימה שלי. פה בתמרור עצור יש זכות קדימה למי שהגיע ראשון ולימני במקרה ששניים מגיעים באותו זמן. היו כמה שחשבו שמגיע להם לעבור לפני למרות שהייתי ראשון בצומת. זה נורא מעצבן.


ולסיום, ליד הבית (וגם בעוד איזה חור) התאמנו על נסיעה ברוורס. לוחצים על הברקס, מעבירים לרוורס, שמים יד אחת על המושב של הנוסע ויד אחת על ההגה ומסתכלים אחורה ועל המראות. רק בנסיון האחרון הצלחתי לגרום לאוטו לא להכנס לתוך הכביש ולשמור אותו קרוב מספיק למדרכה.


כאן נגמר שיעור הנהיגה הראשון שלי. הבא יהיה כנראה ביום שישי, ואני מקווה שאני אקבל את אותו מדריך. הוא היה ממש נחמד. היה לו מבטא כ”כ חזק, שהוא אמר כל הזמן Les go. זה היה נורא מצחיק (לא היה לי זמן לצחוק, הייתי עסוק בלהזיע מהידיים ולהרטיב לו את ההגה).


המשפט האמריקאי היום הוא כמובן “Les go”. כשנמצאים מחוץ לאוטו עם זמן לחשוב על זה, זה נורא מצחיק.
יום טוב.
שלכם (עם פרמיט תקף),


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 5 לנדב נוהג בארה”ב
  • שני :]
    20/10/2005 ב16:33

    מזל טוב על השיעור הראשון בנהיגה! חח סע בזהירות והכי חשוב- תהנה :]

    הגב
  • I, Cookie
    20/10/2005 ב23:08

    הספקת הרבה!
    אני יכולה להתחיל ללמוד רק בעוד חודשיים נהיגה.. ואני ממש חוששת מזה:S
     
    בינתיים נשמע כאילו יש לך קליטה מהירה^_^
    בהצלחה בחניותP:

    הגב
    • nadavs
      21/10/2005 ב2:40

      אין לך מה לחשוש. אם את יודעת את החוקים ויודעת מתי לשים גז, מתי להאט ואיך לפנות, זה כבר 90%.
      גם אני קצת פחדתי בהתחלה, אבל התברר שזה נורא כיף.
      nadavs

      הגב
      • I, Cookie
        22/10/2005 ב14:01

        אח שלי כבר לקח אותי לנהוג..
        ואני לוחצת על הגז והברקס מהר מידי. אז האוטו קופץ כמו מטורף. ובכביש זה בטח יהיה יותר מסוכן מאשר בחור הנידח שאני נסעתי בוP:

        הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.