עשרה אנשים בדקה, שיא עולמי חדש!

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
עוד יום חמישי שגרתי עבר עלי כאן, ומכיוון שאתמול היה פוסט על שעתיים שהיו מעניינות יותר מהעשר שעות של רביעי וחמישי ביחד, נכתוב היום על היום ואתמול (כמו שבוע שעבר, מדהימה הנטייה הזאת של דברים לחזור על עצמם).
אז… בצפר (ולא לנהיגה, לצערי):
בשיעור מחשבים עשינו את הפרוייקט הזה של המחשב ש”מנחש” את המספר שאני חושב עליו (כשהוא בעצם עושה אלימינציה בינארית). אני הוספתי לשם כמה דברים, כמו כפתורים נורמלים שלא מחייבים מאה הודעות ובקשות, האפשרות לתת ערכי מינימום ומקסימום וכמובן הטחת העלבות (מרומזות כמובן) בכל מי שקורא את הקוד או משחק. אבל למרות שעברנו על זה בכיתה, חברי האינטיליגנטים לכיתה לא התקדמו מעבר ללתת למינימום ומקסימום ערכים של אחד ואפס. בעקבות הטמטום הזה, אני מקבל מחר חמישים דקות של אינטרנט חינם (מסופק ע”י משרד החינוך המקומי של העיר).

בשיעור חנ”ג עשינו מה שעושים בכל שיעור חנ”ג ארוך, רצנו ושיחקנו פריזבי. הריצה לפחות היתה בחלקים של ריצה מהירה והליכה, כמו שאני אוהב. בפריזבי ניצחנו שוב. עוד מעט מסיימים את הרבע ואנחנו מובילים בגדול. אני כבר מתחיל לבנות על האקסטרה קרדיט הזה (למרות שאין על מה, זה רק 5 נקודות).
בשיעור מתמטיקה היה מבחן. המבחן היה קל נורא. המורה עמד בהבטחה שלו וכל המספרים בתרגילים ה”קשים” יצאו מספרים שלמים והיה תרגיל אחד עם שברים (כאלה של 11 ו-22, מאיפה הוא הביא אותם?). בבעיה האחרונה עם האיכר המתלבט יצא שצריך 30 אקר של בוטנים ו-60 אקר של תירס. הוא בסך הכל ירוויח 12 אלף דולר. עוד הבטחה הוא קיים פה, ניתן להשתמש בכל הפינות של האיזור המותר (עזבו, אל תשאלו).
בשיעור ביולוגיה היה מבחן ממש מרתק. אם היא ניסתה לעשות אותו קשה, הרי שהיא נכשלה בגדול. הוא היה קל נורא. חוץ מזה, היא אמרה שהמבחן הקודם, על כימיה, אמור להיות קשה, והוא היה אפילו יותר קל מזה. המפגרת מאחורי היתה חייבת לשאול אותי שאלות לפני המבחן ודקרה אותי בעיפרון (אני שונא שעושים לי את זה). כמעט הרגתי אותה, אבל בסוף הצלחתי להתחמק ממנה.
בשיעור אנגלית גם היה מבחן (האם אתם מבחינים בתבנית מסויימת?). המבחן היה על אוצר מילים. להפתעתי, המבחן היה קל הרבה יותר מקודמיו, אולי כי ידעתי את כל המילים, אולי כי המילים היו קלות. אי אפשר לדעת. לבסוף, בשעה 12 ועשרים, יצאנו אל מגרש הפוטבול לתרגיל הפינוי. למורה יש אישור לצאת רבע שעה לפני הזמן, כי היא לא מסוגלת לשמוע את האזעקה בכיתה, זה עושה לה לא טוב. ארבעים דקות של עינוי טהור ירדו מאיתנו כאשר הלכנו למגרש, שם היה לנו עינוי קטן יותר, צלייה בשמש. בדרך למגרש המורה אמרה שהיא תכתוב בפתק קטן כל מי שישמיע רעשים בדרך. מיותר לציין שתוך דקה חצי מהכיתה כבר הכניסה את שמה לרשימה המבוקשת. הקטנוניות לא יודעת גבולות.
בשיעור ספרדית שיחקנו במשחקים. המשחק הראשון היה משחק האותיות. המורה אומר אות בספרדית וצריך לכתוב אותה. במשחק הזה ניצחנו די בקלות, בערך עשר ארבע. המשחק השני היה מספרים. המורה אומר מספרים באנגלית, וצריך לכתוב אותם בשיטה ההודית (שלמי שלא יודע, זו השיטה שאנחנו משתמשים בה כיום). במשחק הזה ניצחנו 11-7. בסיבוב האחרון קיבלנו 2 נקודות, והמספר היה 82. כן, אני זוכר אותו כי אני הייתי צריך לכתוב אותו. לאחר המשחקים האלה שיחקנו בדינג דונג. לאחר זמן כלשהו הגענו למצב שלקבוצה שלנו יש שישה אנשים ולקבוצה השניה רק אחד. מיותר גם פה לציין שניצחנו, ולכן כל הקבוצה שלנו קיבלה A. איזה כיף לנו.
זהו להיום (ואתמול).
ועכשיו, פינת הנהיגה:
רציתי לעשות שיעור מחר, רק שמחר יש להם משש עד שמונה, ולא ממש בא לי בערב. בסוף השבוע גם יש רק בשעות מאוחרות או שתפוס, ככה שיוצא שהשיעור הבא יהיה ביום שלישי (שעתיים כי טוב). כשאמא שלי ביקשה שיעור של שעה, הם אמרו שצריך להוסיף עוד $42 בשביל זה, כי זה “מחוץ לחבילה”. העולם הדרדר, אפילו פרסים ומקסיקנים לא יכולים לעקם את החוקים של עצמם.
כמו כן, אמא שלי הזמינה את החוברת שתסביר לה ולאבא שלי איך ללמד אותי לנהוג ביעילות. במשרד הרישוי אמרו לה שזה מאוד יפה מצידה להתקשר. אם אנשים לא מזמינים את החוברת הזאת, כנראה שזו הסיבה לזה שאני מתפלל בכניסה לחנייה.
והמשפט האמריקאי להיום: “Can you help me?”. איזה יופי. הפכתי לסלבריטי בשיעור מחשבים. עכשיו אני צריך לעזור להם.
יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה