“מה זאת אומרת אולי?!”

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
האמריקאים פישלו היום בגדול. למרות שהסתיו מתחיל באופן רשמי רק מחר, כבר היום ירד גשם בכמות שלא תבייש את תל-אביב. כמו כן התלוו לחגיגה גם כמה ברקים ורעמים שהוסיפו קצת אפקטים לגשם. לפחות דבר חיובי אחד יצא מהגשם הזה: לא רצנו.
לשיעור מחשבים הגעתי טיפה רטוב, אבל לא נורא. דיברנו על משפטי “אם” מורכבים, כמו “אם אתה אמריקי או שיש לך שכל”. יש כמובן גם משפטי וגם ומשפטי לא. לא מסובך, בטח שלא אמור להוות בעיה לאף אחד. השיעור הזה מתחיל להסתמן כחביב ביותר, מלבד השעה הנוראית ששמו לי אותו. אסור לשים שיעור מעניין על הבוקר, אלא שיעור מעורר, כמו השיעור של המורה שלי לאנגלית משנה שעברה. זה היה זריקת מרץ לכל היום.
בשיעור ספורט התכנסנו כולנו במגרש הכדורסל שאני מנסה להדחיק (בעיקר כי הוא מסריח מעבר לתקן). המורה התחמן שלי החליט שלא בא לו לבוא כשיורד גשם, והביאו לנו את המורה הרזה, גירסה אנורקסית של מורה לספורט. הוא אמר שאם לא היה גשם היינו רצים, אבל עלינו לא יעבדו. טיפה אחת ואנחנו לא רצים. אני מקווה שהצלחתם לנחש מה עשינו, בעיקר לפי המקום שהיינו בו.
בשיעור מתמטיקה המורה כמעט החתים את כולנו על חוזה שאומר שאנחנו חייבים לקבל מאה במבחן. הוא שאל כמעט את כל הכיתה אם הם יקבלו מאה, וכשהם ענו משהו ששונה מ”כן” הוא שאל “מה זאת אומרת אולי?!”. השאלות היו מפגרות, ולא רק זה, הן כבר נשאלו אתמול וביום שישי. כשיצאנו, המורה אמר לי שהוא מצפה ממני לעוד מבחן מושלם. זהו, סומנתי.
השיעור ביולוגיה היה סיוט של כל האמריקאים – צריך לחשוב בו. זה היה איזון משוואות כימיות, והם הסתבכו בזה כאילו שהם רק התחילו ללמוד מתמטיקה בסיסית. מחר יש שיעור מעבדה, ואני בהחלט לא מתכוון לעבוד עם המפגרת שיושבת מאחורי. יש גבול לכל דבר.
אם אני אגיד שהשיעור אנגלית היה מעניין אני אשקר, אז אני רק אגיד שהיה שיעור אנגלית. אם נדלג על כל השטויות באמצע, סוף סוף ראיתי את החיבור שלי מיום שישי לפני שלושה שבועות, והיה כתוב עליו A. בגלל שלא הייתי בטוח מה זה וי הפוך עם קו ארוך מאוד באמצע, שאלתי אותה וככה היא כותבת A. לא נורא, רק עוד 35 שבועות איתה.
ובשיעור ספרדית למדנו הטייה של פעלים. לדוברי השפות בעלות ההבחנה בין יחיד ורבים וזכר ונקבה, זה היה פשוט בדיחה. לאמריקאים זה היה סיוט. ככה זה, כשעושים את הדקדוק פשוט, זה בא על חשבון דברים אחרים. לעברית יש דקדוק קשה בצורה מדהימה, אבל זו שפה עשירה ביותר שאפשר לדבר בבצפר וכמעט ואין סיכוי שיבינו.
ואם כבר מדברים על עברית בבצפר, גיליתי שיש משהו שיותר מעצבן אותי מאמריקאים שאומרים “אני רוצה גלידה” ומזיעים אחרי זה. זה אמריקאים ש”יודעים עברית”, מנסים לדבר איתי, מבלבלים מילים, זכר ונקבה ובכלל הכל, עד שאני מתייאש ועובר לאנגלית (הם לא מתייאשים לעולם). אם אתם רוצים לדבר איתי, דברו בשפה שאתם יכולים לדבר בה באופן חופשי (כדאי גם שאני אבין אותה).
ולסיום, פינת הנהיגה. אתמול שלחתי אימייל ליועצת הגאונה שלי בקשר לשיעור חינוך נהגים (או משהו כזה). התשובה שחזרה היתה שזה ברבע השלישי של השנה (או תחילת הסימסטר השני) בשעת אפס (שבע בבוקר). את שני הדברים האלה אני שולל על הסף. דבר ראשון, אני בן 15 וחצי עכשיו, עוד חצי שנה אני כבר רוצה לסיים את תקופת הפרמיט ולעבור לרשיון. חוץ מזה, אני לא קם לפני שבע אלא אם יש משהו ממש קריטי, ובצפר זה לא אחד מהם.
והמשפט האמריקאי להיום: “אז למה את, לא… אתה, לא… את, לא… אתה באת לאמריקה?”. מילא לשאול פעם אחת ולא להבין, אבל לשאול פעמיים ואז לא להבין את התשובה באנגלית ולשאול בעברית עוד פעם, זה כבר התעללות לשמה.
יום טוב.
שלכם,
nadavs