קר בקליפורניה?

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

נתחיל מהחדשות הטובות: לא היתה שום רעידת אדמה ביומיים האחרונים! בשם צוות הבלוג אני מודה לאמא אדמה שנתנה לנו קצת מנוחה. אבל המנוחה הזאת לא מרגיעה אותי, להפך. כשהאדמה נחה היא אוצרת לחצים. צריך למצוא שולחן קרוב.

עוד חדשות טובות הן שעברתי היום בדיוק עשרה חודשים מאז הגעתי למדינת המשטרה הזאת (שמעיזה ברוב חוצפתה לקרוא לעצמה “ארץ החופש”). עוד 11 ימים אני אוסיף קו ברשימת “כמה זמן נשאר לי להיות בארה”ב”.

והחדשות הטובות האחרונות להיום: מחר מסיימים עם רוזבלט. זהו. מחר הוא מת סופית. אני הולך להרצות, להשמיע להם חלק מהנאום (כל הלא פרוטקציונרים שקיבלו ציון טוב השמיעו חלק מהנאום), לחלק להם דף עם מושגים ותאריכים, ולענות על כל השאלות. אני מתכוון גם להכין לעצמי דף עובדות למקרה שישאלו אותי שאלה קשה. מחר אני הולך לקבל לפחות תשעים!

ועכשיו החדשות הרעות: וירוס אלמוני החליט שהגוף שלי הוא אחלה של מקום להתנחל בו. ואכן, הגוף שלי הגיב בכל מיני תגובות נגדו. כאב ראש, התייבשות, רגישות יתר בגב (אין לי מושג למה) וגלי קור נוראיים. כולנו יודעים כמובן שגלי קור מעידים רק על דבר אחד. הדבר הזה הוא הסיבה שאני מקבל כוויה כל פעם שאני נוגע בעצמי. 38.4 מעלות צלסיוס, לכל הרוחות!

כמובן שלקחתי אקמול, אבל כידוע לכם השפעת האקמול לא נמשכת לנצח (למרות שרק איתו לא הקאתי את הארוחת צהריים), וכמה שעות לאחר לקיחת הגלולה המגעילה הוירוס חזר לסורו. אני מקווה שהגוף שלי יפעיל מהר את תוכנית ההתנתקות מהוירוס (שבטח הספיק כבר להיצבע בכתום). מחר יש לי הרצאה חשובה ומבחן חשוב. לא בראש שלי לקבל אפס בשניהם ולהיכשל בשני מקצועות.

זה ממש מפחיד מה שהוירוס הזה יכול לעשות. נראה לי שאני יכול לטגן ביצה על הבטן שלי בחמש דקות. אני ממש רותח, וזה לא נעים. ממש לא נעים.

ולסיום הפוסט הדי קצר הזה, חידה במקום המשפט האמריקאי (שהתבטל בגלל החום): בוב, אמריקאי ממוצע שגר בלוס אנג’לס רוצה לטוס לחו”ל. הוא פונה לסוכן הנסיעות שלו ואומר לו: “שלום, זה בוב סמית’, ואני רוצה לטוס ל…”. כאן אתם נכנסים לתמונה קוראים יקרים. עזרו לבוב האמריקאי להחליט לאן כדאי לו לטוס בחופשת הקיץ. זכרו שהוא אמריקאי. יש כמובן יותר מתשובה אחת, אבל יש כלל לכל התשובות שחייבים למלא. נראה מי יגלה את מקום החופשה של בוב. בין הזוכים תוגרל תמונה של המקום.

יום טוב.

שלכם,

nadavs