I Have Dream

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

בגלל שאני יודע שממש איכפת לכם הציון שלי בהרצאה, אני אמתח אתכם כמו שאני נמתחתי. לא ממש התרגשתי, אבל היתה התרגשות כלשהי. טוב נו, אני אתחיל במה שהיה קודם. אני אח”כ. למען האמת, בסוף.

השיעור התחיל עם הידיעה שאני מציג. זה לא הפריע למורה שלי להתנהג כאילו כלום לא קרה (יש לי ציפיות גבוהות מדי, יש הרי הרצאה כל יום!). השיעור התחיל בנתנית תוצאות המבחני יציאה. המורה אמרה שהיא תקריא את התוצאות מהגבוה לנמוך (רק את אלה שעברו, כל השאר ב”פרטיות”), ואת הגבוה והנמוך מחשבים לפי השכבה. אצל המורה שלי יש פקטור חשוב הרבה יותר מהשכבה, והוא האות שכתובה בתעודת זהות תחת הקטגוריה “מין” (או אצלה, “Sex”). אם כתוב שם נ’ (F), הציון הראשון כאן יעקוף כל ציון אחר שכתוב שם ז’ (M). ככה יצא שלי ולצרפתייה יצא ציון כולל כמעט זהה, אך מכיוון שהכולל שלה היה גבוה יותר (וכתוב אצלה F), היא הייתה ראשונה. זה כמובן לא נכון, היא בכיתה י’ ולכן אני ההפרש הכי גדול.

ולהלן התוצאות:

אוצר מילים (קריאה) – 11.0 (רמה של אמריקאי שרק התחיל י”א), הבנת הנקרא (קריאה, קריאה) – 11.3 (רמה של אמריקאי בכיתה י”א בחודש השלישי) ובסה”כ – 11.2 (תבינו לבד). באומנויות שפה (דקדוק) – 93%, הכי גבוה בכיתה.

כך בעצם נהייתי זה שההפרש שלו הוא הכי גבוה, אבל בגלל האות M בתעודת הזהות שלו הופלה לרעה לטובת מישהי שיש לה F. לפחות בדקדוק הראתי שוב שאין על הישראלים.

לאחר מכן התחילה ההרצאה של הפרסי המטומטם. שגיאה מספר אחת: מרתין לותר קינג (ג’וניור!!) אמר “I Have a Dream”. הפרסי הגאון כתב את זה בפוסטר בלי a. עוד טעות שהייתה לו היא קריאה מהכרטיסיות סתם. טיפש. הוא לא ידע שום דבר על העבודה שלו, קיבל +D על העבודה עצמה ו-20 על ההרצאה. 60 בסך הכל. מפגר.

ואז הגיע תורי. בהתחלה המורה התחילה לדבר על העבודה שלי. היא נתנה מחמאות, היו לה כמה תלונות ובסוף היא אמרה “איי מינוס”. המוח הפסימי שלי אמר “טוב נדב, בי מינוס, צריך לעבוד קשה!”. רק אחרי דקה עיכלתי את העובדה שקיבלתי -A. זה היה רגע משמח ביותר. לאחר הטקס הקטן הזה, לקחתי את כל הציוד הכבד שלי (מחשב נייד זה כבד! כן!) אל הפודיום. טענתי את המחשב, הפעלתי את הפאוור פויינט, חילקתי את הדפים לכולם, נשארתי עם 13 עותקים עודפים והתחלתי. לידיעתכם, אתמול המדפסת שלי העירה לי כל היום על זה שאין דיו. אחרי שהדפסתי 32 דפים משני הצדדים ועוד 15 תמונות בעמוד מלא, הבנתי שזה בולשיט.

ההרצאה שלי לצערי נקטעה באמצע ע”י הצלצול האכזר. מחר אני הולך לסיים את ההרצאה, לקבל לפחות 90 ולצאת עם A בכיתה של המורה המטורפת. מחר, יום שלישי, ה-21 ליוני 2005, היום הארוך ביותר בשנת 2005 ויומולדת 4 חודשים לבלוג שלי, אני הולך לקבל A בכיתה השנייה הכי קשה בכל הבצפר.

בשיעור שחייה היה מבחן מסכם כתוב. אני רק יכול להגיד שזו היתה בדיחה אחת גדולה.

בשיעור היסטוריה עשיתי את המבחן מפה. אני מקווה ששמתי שם מספיק מדינות כדי לכפר על כמה טעויות טפשיות שעשיתי שם.

בשיעור מתמטיקה המורה שלי החליטה לנגן בגיטרה כל מיני שירים אמריקאיים מפגרים. ולזכור, ביום חמישי ללכת לחדר 300!

בשיעור בריאות ראיתי שקיבלתי במבחן 100 ויש לי 93 בכיתה. סיום מושלם ליום הזה.

אף אחד עדיין לא גילה לאן יטוס בוב. מהרו, החופש הגדול מגיע!

ד”א: קראתי את הכתבה הזאת, אבל ההשוואה כביכול בין ישרא-בלוג לתפוז לא מתקבלת בעיני. ג’יי (שנמצא אצלי בקטגוריית “אנשים שחושבים שאמריקאים הם מטומטמים”) ניסה לפתוח בלוג בתפוז, התעצבן על תהליך ההרשמה המסובך, חלון הניהול הלא נוח והעובדה שככל הנראה פוסטים צריכים לקבל אישור (זה לא בטוח, אבל הוא טוען שהזמן הכולל שפוסטים התפרסמו לאחרונה הוא בערך אותו זמן, וזה לפני שעה או יותר). ד”א: הוא גם סגר את הבלוג אח”כ. נמאס לו.

והמשפט האמריקאי להיום: “I Have Dream”. למרות שפרסי כתב את זה, זה עדיין מצחיק.

יום טוב.

שלכם,

nadavs