מחר קמים רגיל

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

מחר לא קמים מאוחר. אין יותר שיעורים כפולים. יש בזה יתרון כלשהו. לפחות אין יותר שיעורי שחייה ארוכים.

השיעור אנגלית התחיל עם המבחן הקל. היו שם כאלה שאלות קרצייתיות שזה מדהים. צריך למצוא פיסוק חסר, לשלב שני משפטים, למצוא משפט כותרת, למצוא איזה משפט מתאים ועוד. היה קל אבל ארוך. הצצתי אח”כ בחלק של המתמטיקה. לפי השאלה אני צריך לדעת כמה צדדים יש למלבן, וכמה נחמד, מצוייר לי מלבן. כל מי שיבין את המילה sides יידע את התשובה (או ינחש לפי זה שהתשובות האחרות לא מתאימות כ”כ למלבן).

לאחר המבחן המורה רצתה לקרוא לנו מכתב ששלחה לה תלמידה (ישראלית, כמו כל התלמידים ששולחים לה מכתבים). לאחר שהיא קראה את זה כמה צחקקו והמורה חטפה התקף עצבים שלא נראה במחוזותיה מאז הבחירות לנשיאות (דווח ע”י מקורות מהימנים). היא אמרה שהיא נעלבה נורא, ולמען האמת היא גם נשמעה ככה. כולנו חזרנו מההפסקה בשקט מופתי על מנת לשמור אותו מופתי.

קיבלנו את החיבור על “מה הבצפר אומר לי?”. לי הוא אומר עוד B בחיבור. שלושה ברצף. “מממ… זה נדב… מה כדאי לתת לו על החיבור הזה? בי! איזה רעיון מעולה!”.

באותו שיעור ממש (כן! ממש!) התחלנו לחשב את הציון הסופי שלנו. בגלל שהמורה לא דרשה את כל העבודות כיתה, לקחתי רק את השלוש הגדולות (מי צריך שם 42?). במבחנים באוצר מילים לקחתי כמובן פעמיים 88 (כי לא צריך 79), בין החיבורים לא היה כ”כ קשה לבחור וכמובן את הציון על הדפי עבודה ויומן הקריאה. יצא לי שם 88. עכשיו הכל תלוי במבחן בדקדוק ובהרצאה על רוזבלט. רוזבלט, לא סתם מתת. במותך ציווית לי את המאה. תחשוב טוב על זה.

בשיעור שחייה התחלתי סוף סוף לקלוט את הקטע של שחיית דולפין. חבל שבשחיית פרפר צריך לדלג על נשימה כל פעם. אני מצטער, אבל הרפלקסים שלי לא מאפשרים לי לא לנשום. זה מין צורך בסיסי כזה.

בשיעור היסטוריה המשכנו לקרוא על רוסיה וזהו. זהו, אין יותר ברית המועצות. נגמר. גורבצ’ב פרש. רוסים!

בשיעור מתמטיקה עברנו על המבחן הכי מצחיק שלי. במבחן הזה החלטתי משום מה שהגבעה זה החלק השטוח. מאוד חכם מצידי. זה המבחן שקיבלתי בו 94, אבל החלפתי אותו עם 96 בסמסטר הקודם. טרייד אין.

בשיעור בריאות ראינו כל מיני גרפים. המורה שלי לא ידעה לקרוא חלק מהם למרות שהם היו ברורים מאוד. עם כל ההורמונים של ההריון בוודאי מאוד קשה להבין גרפים. השאלה עכשיו היא איך האחרים לא הבינו.

זהו, עוד תשעה ימים אני מסיים את שנת הלימודים הטובה ביותר שהיתה לי עד כה. רק עוד שני מבחנים עד הפיינאלס, רק הרצאה אחת. וכן, עוד חודש בדיוק אני ב-LAX. מעניין איך זה נראה מלמעלה.

והמשפט האמריקאי להיום: “You don’t worth it”. כשהמורה לאנגלית כועסת עלינו (בצדק?) היא מתחילה להגיד דברים שלא אמורים להיאמר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs