אף סתום

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

אני עדיין חולה. האף שלי מתעקש לשים את כל הנזלת שם, אבל לא במיקום שמאפשר לי להוציא אותה. ככה יוצא שאני תקוע. מצד אחד, אני לא יכול לנשום בחצי מהאף. מצד שני, אני לא יכול לשחרר את החצי אף הזה. וכמו שכל מצונן יודע, טיפות האף הן חברותיו הטובות ביותר של המצונן. שלום, אני נדב, ואני מכור לאוטריוין.

חוץ מהאף הדביל שלי, עוד כמה איברים בגוף שלי חשבו שזה נחמד לענות אותי. הראש שלי החליט שהוא צריך לכאוב. הקיבה שלי החליטה שאם אני אוכל, היא תעשה לאוכל במעיים קורס מזורז. אני לא מפסיק ללכת לשירותים, אבל ככה זה כששותים כל היום.

עוד דבר חדש שלמדתי היום הוא טעמו הנורא של האקמול. אקמול זו תרופה שמגיעה בשתי צורות: נוזלי לילדים וכדורים לכאלה שיכולים לקחת כדורים. לנוזלי בדרך כלל יש טעם שהופך את הלקיחה שלו לנורמלית איכשהו. לכדורים אין את הפונקצייה הזאת. הטעם שלהם מר, ותמיד לוקח שנים לבלוע אותם. שמים אותם על הלשון, ממלאים כוס במים, שותים את כל המים בכוס ואז ממלאים שוב כדי לבלוע את הכדור. כמובן שזה לא מצליח, וצריך לעשות כמה סבבי מילוי עד שהטעם הנורא יוצא מהפה. אני לא יודע מי חשב על הרעיון הגאוני לשים את בלוטות הטעם שמזהות מר בחלק האחורי של הלשון. זה בהחלט לא עוזר ללקיחת אקמול.

עוד בעיה עם צינון היא אוכל. אין לו טעם. כל פעם שניסיתי לאכול לחם עם ממרח כלשהו, רק הממרח השאיר סימן לטעם, ורק בגלל שהוא היה יותר קר מהלחם. רק דברים חריפים עובדים בצינון, והשתיה אחר כך מאלצת אותך ללכת לשירותים בפעם המאה באותו יום. מייאש.

בעקבות הצינון גם הופעל אצלי טריק לקטילת חיידקים הידוע בשם “חום”. אמנם לא עברתי 37.5 מעלות צלסיוס (יש במדחום האמריקאי גם צלסיוס!), אבל חום נמוך כזה רומז על אחד משני דברים: הגוף בסדר ולא צריך לעלות את החום יותר או שבינתיים הגוף בסדר ולא צריך לעלות את החום יותר. אני רוצה את האפשרות הראשונה. וד”א: אם אני אומר לכם שיש לי 37.5 מעלות, אני ככל הנראה מתכוון לגוף. הטמפרטורה פה לא עוברת שלושים בכזאת קלות.

עקב הצינון וסימנים למחלה אני מחר אאלץ לעשות בשיעור חנ”ג דבר טיפשי מאוד. ללכת מסביב לאולם ספורט ולעשות כל מיני דברים מפגרים. אם הצינון יפסיק להיות רק צינון, אני כנראה אשאר בבית לסבול. זה לא שבית הספר הוא המקום המועדף עלי, אבל לא אוהבים פה שתלמידים לא באים לבצפר. אמנם לא אמור להיות מחר שום דבר מיוחד (חוץ מקבלת המבחן באוצר מילים וירידות על תלמידים), אבל הייתי מעדיף להיות בריא. חוץ מזה, אני לא רוצה שהמורה לאנגלית תרד עלי.

עד כאן הפוסט מחלה שלי. מחר אני אדע אם אני אלך לבית הספר לשש שעות של אנגלית, או אשאר בבית לשש עשרה שעות של עברית.

אין משפט אמריקאי היום. אני רק יכול להגיד שהם עדיין יותר סתומים מהאף שלי.

יום טוב.

שלכם,

nadavs