שלושים אלף דולר

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום היו פה בלוס אנג’לס חגיגות יום העצמאות החמישים ושבעה למדינת ישראל. כיאה לחגיגת יום עצמאות, הביאו כאן את כל הדברים שצריך ביום העצמאות: דוכנים, חומוס (איכס, החומוס פה מגעיל), ישראלים, במת בידור וכמובן 40 מעלות עם 90% לחות. כשנמצאים בוואלי (עמק למתקשים), חם. זה המקום הכי חם בכל לוס אנג’לס. אם יש לכם שם קרובי משפחה, בואו לבקר אותם בקריסמס, כי אם תבואו בחופשת הקיץ, רוב הסיכויים שתמותו מחום. למען האמת הייתי שם גם בחורף והיה שם חם. מסקנה – לא נוסעים לוואלי. נוסעים לדאונטאון.

לפני שאני מתחיל לספר איך היה בוואלי, יש לי הודעה חשובה. אני לא הייתי בוואלי, כל מה שיכתב פה על האירוע הוא עדויות ממקור ראשון ואמין, וכמה דעות. מה שייכתב הוא סיכום של כל הדעות (שהיו די מאוחדות).

מי שיצא לוואלי יצא בערך בשעה שלוש, אחרי ארוחה טובה של שיפודים (יום העצמאות או לא?) ועוד כמה דברי יום העצמאות טובים. אני החלטתי להישאר בבית מטעמי היגיינה ושמירה על תאי מוח. בנסיעה לשם היו פקקים אדירים, ולהיתקע במכונית בכזה חום ולחות זה לא נעים. כשהגיעו לשם, דחפו להם סיכות של אל על ועלונים של “חוט של חסד” או משהו כזה. יש מלא דוסים פה.

ההופעה המרכזית היום היתה כמובן של שרית חדד. שלושים אלף דולר קיבלה הגברת חדד על שעתיים של הופעה, מה שנותן לה שבעים וחמישה אלף שקלים לשעה. לא רע בתור משכורת. הרבה ישראלים פה אוהבים את שרית חדד. עוד חמש שנים הם גם ישמעו על מאיה בוסקילה (למזלי אני לא אהיה פה).

לאחר שהם חזרו התחילה התוכנית המרתקת “הדוגמניות”. שמונה בנות ביקשו לחזור, והראו שם גם את שתי הקבוצות: “הצפוניות” ו”האלטרנטיביות”. לדעתי צריך לקרוא לקבוצות בשמות אחרים: “הפקצות” ו”הפחות פקצות”. לפחות היו היום תוכניות נחמדות בערוץ הישראלי. רק חבל שעל כל דקת תוכנית יש לי דקה של פרסומות. זה מוגזם.

אין היום משפט אמריקאי ואין הרבה מה לכתוב. מחר מקבלים את המבחנים של המורה הפסיכית על הספר המרתק, יהיה מעניין.

יום טוב.

שלכם,

nadavs