מצאתי את המורה המובילה בעולם בחוסר הגינות

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

לפני שאני מתחיל לכתוב פה על כמות חוסר ההגינות שיכולה להיות בתוך בן-אדם, הרשו לי להסביר לכם למה השטיפת מוח של הסובייטים עבדה. ההמנון שלהם. ברגע שתשמעו אותו פעם אחת, תהיו חייבים לשמוע אותו שוב. זה נדבק לראש ואי אפשר להיפטר מזה. חבל רק שהוא נורא ארוך.

ועכשיו, סיפור מדהים על חוסר הגינות. חוסר הגינות כזה לא נראה מעולם והוא קוטל מוטיבציה אדיר. המורה שלי לאנגלית. זה פשוט מדהים כמה שבן אדם יכול להיות לא הוגן. זה פשוט מביך.

כל חמישה שבועות, על פי מסורת עתיקה של בית הספר, נשלחת תעודה לתלמידים. תעודה של חמישה וחמשה-עשר שבועות מציינות רק האם הציון טוב, רע, או נכשל, והתעודות של עשר ועשרים שבועות נותנות ציון ממשי (כאלה של עשרים זה תעודות מחצית). הכל טוב ויפה, אבל היום גיליתי את השיטה של המורה שלי לחשב את הציון שלנו. זה פשוט נוראי.

אנחנו צריכים לחשב בממוצע את העבודות הקבוצתיות שמקבלות אותו משקל כמו מבחנים ולא קיבלנו עליהן הוראות. בלתי אפשרי לקבל ציון טוב בדבר הזה. למה עבודה קטנה מקבל אותו משקל כמו מבחן גדול? זה ממש לא הוגן.

אבל נושא עבודות הכיתה הוא כלום לעומת ציוני האותיות. התבנית שהיא עושה שם ברורה מאוד – כל אות מקבלת את הציון הנמוך ביותר האפשרי לאותה אות. לדוגמה, B זה 82 ו-B מינוס זה 80. הבעיה זה +B. למה זה 85 ולא 88? אם היא צריכה לדעת, הפלוסים מציינים שהמספר נגמר ב-8 או 9, לא 5. לא הוגן. הציון הכי גבוה הוא כמובן A, שאומר 92. אין 95, אין מאה. מאוד הוגן. הציון ההגיוני היחיד הוא F, ששווה 50. למזלי אין לי שום F, ככה שאני לא דואג. הדרך שבה היא מחשבת את הציונים דואגת לזה שלאף אחד לא יהיה A בכיתה, לאף אחד.

עוד בעיה עם זה היא המחקר. למה כשאני הגשתי שתי כרטיסיות פחות קיבלתי +B, אבל כשמישהי פספסה 20 נקודות שלמות, היא קיבלה +C. משהו נראה לי שם לא טוב. אני לא יודע איך היא חושבת, אבל כנראה שזו האסייתיות שבה. זה כבר בלתי נסבל. למזלי, בכל שאר המקצועות יש לי A. ואם אתם שואלים, קיבלתי בחיבור 4, אבל כנראה שזה ארבע פלוס, כי קיבלתי B (או 82, לפי איך שהיא אוהבת).

בהיסטוריה סימנו את הפרק על מלחה”ע השנייה. באמת הגיע הזמן. המשמעות של זה היא שביום שישי עושים את הדף הכנה למבחן, ביום שני משחק ההכנה (נקווה שהוא לא יתעצבן), וביום שלישי או רביעי יהיה לנו מבחן על זה. המבחנים של המורה הזה תמיד היו באותה דרך, ואין לי סיבה לחשוב שהם ישתנו. נקווה שיהיה בסדר, כי הוא די ארוך הפעם.

בשיעור בריאות ראינו סרט על סרטן העור. זה דבר דוחה. נקודות חן בולטות, כוויות שמש ענקיות (זה כואב, מנסיון), ועוד כל מיני דברים שלא היית רוצה שיקרו לך. ממש מפחיד שם. אני מקווה שאני לא אצא משם פרנואיד.

סיימתי לספר על בצפר היום. די נגמר. מחר מבחן מחליף במתמטיקה, נקווה שילך טוב.

ד”א: מחר חודשיים לבלוג. לדעתי הבלוג כבר בן חודשיים כי הוא מבוסס על השעון הישראלי, אבל בכל מקרה מחר זה הפוסט חודשיים. תחיו עם זה.

ולסיום, במקום המשפט האמריקאי, סיפור (שבוודאי שמעתם): כשהאמריקאים הגיעו לחלל הם גילו שאי אפשר לכתוב בעט בחלל. הכדור פשוט לא עובד. הם פיתחו, בעלות של מאות מליוני דולרים, עט שיכול לכתוב בחלל, מתחת למים, בטמפרטורות קיצוניות וכמעט בכל מצב. הרוסים השתמשו בעיפרון.

יום טוב.

שלכם,

nadavs