רוצים לדעת מה קרה? כלום

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום היה היום הגדול. היום ראשון הראשון באפריל. עברנו ל-PDT, שפירושו Pacific Daylight Time, או בקיצור, שעון קיץ. למזלי המחשב שלי כבר יודע מה לעשות עם המידע הזה, והוא החליף אוטומטית. אז ניתן להגיד שקמתי היום די מאוחר. מה שתגידו.

אז אתם רוצים לדעת מה קרה היום? האמת, שום דבר.

את היום ביליתי בלקום, להיות במחשב, ארוחת בוקר, מחשב. ככה זה נמשך עד עכשיו (הארוחת בוקר התחלפה בצהריים). לפני כשעה נסענו ל-Best Buy לקנות מחשב נייד לקרובי משפחה. לא משהו שאמור להיות מסעיר ביותר. כשהגענו לחנות, גילינו שביום ראשון היא נסגרת בשבע, איחרנו בעשר דקות. חשבנו “נו מילא, נחפש במקום אחר”. כנראה ששכחנו שהיום יום ראשון, וגם מקום אחר נסגר מוקדם. לבסוף החלטנו לאכול גלידה טעימה בחנות של ישראלים. שם לפחות היה נורמלי.

אך הדבר שהדהים אותי יותר מכל בנסיעה הקצרה הזאת היא העובדה שנכנסנו לחנייה ציבורית, ושם מצאנו לא אחרים מאשר מדחנים! לא יאומן. המדחנים שנפלנו עליהם היו של שלוש שעות, רבע דולר לרבע שעה. גנבים. יש מקומות של רבע דולר לחצי שעה. למזלינו היום יום ראשון, היום שבו לא חייבים לשים כסף ברוב המדחנים בעיר.

למי שבוהה עכשיו במסך ואומר לעצמו “מה זה לעזאזל מדחן?”, הנה תמונה. נקווה שזה יבהיר את העניין.

ואם אנחנו כבר בעסקי מדחנים, הנה כמה עובדות על חנייה בלוס אנג’לס והסביבה:

תמיד צריך לקרוא את השלטים. הם אומרים מתי מותר ואסור לחנות, וכמה זמן מותר. יש לשים לב טוב, כי יש זמנים שהם גם גוררים את הרכב ולא רק נותנים דו”ח של 35 דולר (ויש הרבה יותר גבוהים). יש רכבי משטרה מיוחדים שכתוב עליהם Parking Enforcement, ואם הם רואים מישהו שנגמר לו הזמן במדחן, הם מוציאים את המכשיר שלהם, מקלידים כמה נתונים על המכונית ושולפים מעטפה. מעכשיו אתה חייב כסף לעירייה, ולך תערער על זה. אם הם רואים מכונית שחונה בזמן שכתוב שגוררים, הם מוציאים טלפון, מתקשרים לחברת גרירה וגוררים כל מכונית. גם של נכים. אנשים רעים.

ולסיום, המשפט האמריקאי להיום: “No parking any time”. הדבר הזה כתוב בשלטים בצידי דרכים שאפילו לא חשבת שמישהו יחשוב שיחנו שם. אבל באמריקה, אם זה לא כתוב, זה לא תקף.

יום טוב.

שלכם,

nadavs