Six Flags: Magic Mountain

לילה טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

ובכן, עשיתי את זה. הייתי בסיקס פלאגס. עליתי על רכבות הרים מדהימות. זה היה פשוט חלום. מכונה ענקית שמזיזה אותך בזוויות לא אנושיות, ואני נהנה מזה. אין כיף מזה.

יצאנו מהבית בשמונה וקצת בבוקר, כי חשבנו שיקח לנו שעה להגיע לפארק. למרבה האירוניה, תוך חצי שעה ראינו בכביש את Magic Mountain Parkway. יצאנו מהכביש המהיר.

בכניסה לפארק עמדנו. החניה נפתחת  בשעה 9:15 ולא שניה לפני. לצערי, זה היה אחד הדברים המעטים שמסודרים בפארק הזה. פירוט בהמשך. בדיוק בשעה 9:15 התחלנו להתקדם, ושילמנו 9$ על החניה. גנבים.

מצאנו חניה קרובה (הכוונה ליחסית קרובה) והחשנו צעדינו לכיוון הקופות. בקופות לא היה עומס ותוך חמש דקות כבר היינו עם כרטיסים ביד. 25$ הכרטיס. חצי מחיר. תחשבו מה קורה פה עם תיירים. חמישים דולר לכרטיס!

כשהצלחנו לעבור סוף סוף את הקופות, הגיעה הבדיקה הבטחונית. זה היה ממש מפחיד. גלאי מתכות ובדיקת תיקים. גלאי מתכות כולם יודעים למה, אך הבדיקת תיקים נועדה בעיקר למניעה של הכנסת אוכל. זה לא הפריע לנו להבריח קצת בייגלה וופלים. אנחנו כבר מומחים.

לאחר שהצלחנו לעבור את כל המכשולים האלה, הגענו סוף סוף אל שערי הפארק, שכמובן נפתחו בשעה הנכונה. נראה אתכם מתווכחים איתם. בגלל העומס כנראה הם פתחו עשר דקות מוקדם יותר, ושחררו לחץ. בינתיים היה נחמד לראות את כל ההכנות והבדיקות בטיחות של המתקנים. נחמד לראות איך רכבת הרים עובדת. זו מכניקה מדהימה.

התחלנו להסתובב בפארק והגענו אל רכבת הרים חביבה שנקראת Revolution. למזלינו לא היה כמעט תור, אז חיכינו רק חמש דקות. הרכבת עצמה היתה נחמדה, והוותה הכנה למה שיהיה. מהיר, עושה סיבובים, ונחמד.

הרכבת השניה היתה Viper, רכבת הרים ידועה מאוד. הרעיון ברכבת הזאת הוא “כמה לופים אנשים יכולים לסבול”. הם כנראה הגיעו למסקנה שהמספר הוא תשע או עשר. לא נראה לי שיש צורך לפרט על זה יותר מדי.

לאחר מכן הלכנו למתקן אבובים נחמד. אמרו שיש סיכוי שנרטבים. הם היו צריכים להראות לנו תמונה. יצאנו משם כאילו זרקו אותנו לבריכה עם הבגדים. אפילו ב”נהר” שלהם היה ריח של כלור. איכס.

לאחר מכן הגענו לרכבת עץ חביבה, שבתחילתה יש מנהרה עם ירידה קטנטנה לצורך השגת מעט מהירות. עכשיו תחשבו על זה. רכבת הרים שנוסעת קצת מהר במנהרה זה סיוט. קריאות “Oh my god!” נשמעו מכל עבר. בסך הכל היה נחמד, אבל רעד נורא. אני יודע שזה בכוונה, והם גם עשו כמה רעשים, אבל חבר’ה, כמה אפשר להרוס רגליים?

הרכבת הבאה שעלינו עליה היתה רכבת שהמסילה שלה נמצאת מעליה, והרכבת מתנדנדת מעליה. זה היה מהיר מאוד, וגרגיר חול טרח לגרום לי למצמץ כל הדרך, כאילו שהרוח לא מספיקה. קריאות “Oh my god!” שב נשמעו מכל כיוון, אבל הפעם החלטתי לצעוק להם בחזרה. כמה אפשר להציק?

כשסיימנו ירדנו משם לרכבת שנקראת Gold Rusher, שהיא רכבת הרים “למתחילים”. יש כמה ירידות ונסיעה מהירה, אך לא מרשים במיוחד. משם ראינו את התחנה הבאה שלנו, הרכבת Riddler’s Revenge.

Riddler’s Revenge זו רכבת הרים מדהימה. לופים ענקיים ונסיעה מהירה, זה היה מדהים. הכיסא די לא נעים ומדגיש את החריץ האחורי, אך זה משתלם. לאחר הנסיעה חיכינו כמה דקות עד שירדנו. זה היה נחמד ביותר.

לאחר מכן רצינו ללכת למתקן של בטמן, אבל כשראינו שנגיע לשם רק אם נחכה שעתיים, ויתרנו. רצינו דברים קצת יותר קצרים. בשביל זה מצאנו את Scream, רכבת הרים ללא רצפה. כשמגיעים לתחנה מקבלים רצפה כלשהי כדי לעלות עליה, ואז יוצאים לנסיעה של בערך דקה עם כל כך הרבה סיבובים וטלטלות, עד שהרכבת הרים הזאת זכתה בתואר “הרכבת הרים שעשתה לי הכי הרבה סחרחורת”. למעשה, זו היתה היחידה. כל השאר לא גרמו לי ללכת במעגלים.

משם עברנו לרכבת ההרים “גוליית”. מי שעולה לשם יחווה ירידה של 85 מטר במהירות של 135 קמ”ש. הנסיעה פה היא דקה בדיוק, והייתה כ”כ הרבה רוח שזה ייבש לי את הבגדים סופית. היתה לי שם תמונה נוראית, שממילא לא רצינו לקנות. 12 דולר נראה לי קצת מוגזם בשביל תמונה.

מגוליית, עברנו אל הרכבת האחרונה. X. הרכבת עם התור הנוראי ביותר. אני לא מדבר על האורך של התור, שהיה שעתיים ורבע, אלא על הארגון. בהתחלה היינו עומדים, זזים קצת. עומדים הרבה, זזים ממש קצת. לבסוף נכנסנו אל תוך התחנה עצמה, ושם היה בלאגן טוטאלי. מתישהו לאבא שלי נמאס מכל העסק, והוא החליט להשתמש בשיטה של הכושים. הוא תפס לי ביד ולקח אותי פנימה. התחלקנו לקבוצות (היינו עם עוד מישהו) וחיכינו לתורינו. גם כשהגענו לשם, גיליתי כמה איטית ההעלאת נוסעים שלהם. נוראי. כאשר סוף סוף הגיע התור שלנו לעלות, בקרון שלו נכנסו מעצבנים ששלמו עוד 15 דולר כדי להכנס מהיציאה. אני נכנסתי עם עוד איזה סיני שלא קלט את השם שלי וגרם לי להעריך את העובדה שרכבות הרים עושות רעש. הוא התחיל לתחקר אותי וממש לא היה לי כוח לזה. הרכבת עצמה מיוחדת מאוד, וכוללת קטע של נפילה חופשית והכסאות שלה מסתובבים. הם חייבים לשפר שם את הארגון, זה פשוט נוראי.

כאן מסתיים היום שלי בפארק. לא עלינו על כל המתקנים, כי התורים היו ארוכים מדי. עלינו על מדגם מייצג מאוד. בפעם הבאה נשלים את החסר. אני בטוח בזה.

כך מסתיים היום שלי בסיקס פלאגס. היה ממש כיף. כדאי לכם.

והמשפט האמריקאי להיום: “Excuse me!”. כושים מעצבנים שעוקפים בתור. יש מקומות שזה לא היה קורה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs