לא ראויים לאמון

לילה טוב לכולם!

מלחמת 64 מנדטים ממשיכה להתנהל לאיטה כשבזמן הזה חברי ממשלת הטבח ממשיכים לנסות לתפקד כרגיל (כלומר לשבת על הידיים במקרה הטוב או לגנוב במקרה הפחות טוב). מכיוון שזו הממשלה שמגשימה את כל חלומות הימין, גם השרה להגנת הסביבה זכתה להגשים חלום והותקפה (אולי) על ידי אזרחית. הפעם, בניגוד לסיפור תחנת הדלק, יש ממש תיעוד של עימות ואפילו נאשמת במעשה (שדווקא לא תועד). סילמן חוטפת הרבה בגלל ההתנהלות שלה בממשלה הקודמת, בה הראתה שהיא חושבת עם השמוליק ולכן לא כשירה לכלום. שיקלי, לעומתה, מעורר קצת פחות אנטגוניזם כי הוא דביל מוחלט וחסר מודעות. הוא גם דאג לתקוע לבנט את הסכין בגב מוקדם ולא פירק משהו קיים.

בשאר הגזרות, מלבד זו הצבאית, ממשיך להיות קטסטרופה בגלל ההנהגה הלא קיימת שלנו. הדמנטי מנסה לעשות קמפיין על חשבון האמריקאים והמדינה הפלסטינית, סמוטריץ’ ממשיך לגנוב ובן גביר ממשיך לחמש אנשים שאסור לתת להם סכין חמאה. גם אשתו של הדמנטי ממשיכה להשפיע מאחורי הקלעים ומנסה להדיח את אחד הדוברים המוצלחים של ישראל. למרבה המזל, היא כרגע לא מצליחה. כולנו רואים את מיטב הגאונים שמקיפים את הדמנטי הזה. אם אלה הנאמנים שהוא הצליח להשיג, המדינה תקרוס אם היא תהיה תלויה בהם. אולי זה כבר קרה.

בזמן שמצביעי מחל בסקרים הופכים לאט לאט לרשימת טלפונים עבור המרכז לנפגעי כתות, נוכל אחר מנסה לפלס את דרכו הפוליטית. יוסי כהן, שכבר הוכיח שיש לו בעיית נאמנות ומעצם תפקידו הקודם יש לו בעיית אמינות קשה, מתחיל להתחמם על הקווים. גם בנט, מסיבה לא ברורה, מוזכר כאופציה הגיונית להחלפת השלטון. הפוליטיקאי הכושל הזה, שחטף סכינים בגב עוד לפני שלפיד הודיע שעלה בידו, חוזר לתפקיד ההוא שצועק בטלוויזיה ומדבר על “אחדות”. כל מי שהיה בממשלה ובכנסת מאז 2006 צריך ללכת הביתה, בטח לא להציג את עצמו כמושיע.

ולסיום, הבחירות לרשויות המקומיות מתקרבות. השבוע קיבלתי סמס משמח – נבחרתי לעבוד כמזכיר. בהתאם לתפקידי הבכיר לעתיד, התבקשתי ללחוץ על קישור ולמלא פרטים באתר העירייה. יום למחרת קיבלתי טלפון מהעירייה שבו התבשרתי שאני אמור לשמש כמזכיר ונשאלתי האם זה רלוונטי. התרשמתי עמוקות מהיכולת של העירייה להשתמש באתרי האינטרנט שהיא מקימה. קצת חדשות טובות, סוף סוף.

יום טוב.
שלכם,
nadavs